המכונפים וחבריהם(חצי מוקפא)

נק' מבט: קלארק

חלמתי. כמכונף, חיכיתי שהחלום יראה לי משהו על העתיד. במקום זה, החלום הראה לי משהו על ההווה, אם לשפוט לפי מה שראיתי, שהתאים כמעט למה שראינו כשהיינו באורווה הענקית של הדרקונים אז: האנשים טיפלו ביצור הקטן במסירות מרשימה ביחד עם האמא הדרקונית האדומה - צהובה שאימצה אותו לבן. או לבת, לא ממש ידעתי מה המגדר שלו או אם הוא כמו ג'ני. "עכשיו," אמר אלף שנראה כבן ארבעים ושש וזיק מטורף היה בעיניו השחורות. היצור הקטן פלט ניצוצות כחולים ואז התעטש כמעט מיד להוראה שלו, כנראה. האמא הדרקונית נשפה על האלף עשן, כאילו בכעס. היא כיסתה על היצור הקטן בכנף ענקית אחת ורעיון נואש עלה לי בראש בעקבות זה. "למה היצור העלוב הזה לא עושה כלום כמו שצריך?" האלף שאג אחר כך ותקע גרזן בקיר הקרוב אליו. האלף שנשען עליו עד לפני רגע צווח כמו ילדת גן והסתלק משם בצרחות. "הוא גור, אדוני," התגונן אלף נוסף ועמד בין היצור לאלף הזועם, שעכשיו הוציא את הגרזן מהקיר בקללות. "רחם עליו. כשאורקים גורים, הם לא עושים שום דבר כמו שאורקים בוגרים עושים. זה כמו שתצפה מאלף בכיתה א' לכשף לך את בריכת הנבואות. ברור שהוא לא יצליח." "אתה יודע, לפעמים אני תוהה באיזה צד אתה," האלף הזועם רטן. המגונן הסמיק.

"אני בצד של עצמי," אמר אחר כך. "אבל גם שלנו ושל השלום, כמובן." הוא הוסיף. אלף נוסף נכנס לאורווה עכשיו, ונדהמתי לראות את זאק, שהיה כרגיל מכוסה בבגדים, כמו האלפים הנוספים לידו. חרקתי שיניים בכעס והידיים שלי נקמצו לאגרופים, ושמחתי שאני בלתי נראה בחלום. הכנפיים שלי הפילו אבקה סגולה בהתאם לעצבים שלי. "הם יבואו שוב בקרוב," זאק אמר ושילב ידיים. האמא הדרקונית נרגעה בינתיים וליקקה את הגור.. שעכשיו גיליתי שהוא גור של אורק. רשמתי לעצמי לברר מה זה אורק כשאתעורר. "ואז תהיה מלחמה. וקרב." זאק סיים את המשפט כמו ממרחקים בשבילי. ריחפתי ממש מעליהם. האלף הזועם הניף את ידיו באוויר, אבל זאק לא נרתע, רק הרים גבות. "אני יודע! כל החטופים אצלנו במקלט. אנחנו צריכים לאמן אותם בהתאם. אתה וקול אמורים לפקח על זה!" "ואנחנו מפקחים," זאק אמר באותה שלווה מפתיעה. תהיתי למה הוא שלו כל כך. "ואתה יודע את זה. באתי לראות מה קורה עם..." זאק הסתכל על הגור. "אני רואה שהוא ישן לצד אימו." הוא מלמל. "אנחנו מנסים לאמן אותו," האלף הזועם רטן. "אבל הוא קטן מדי. הכוחות שלו חלשים מדי עדיין לקרב כזה. בריאן צודק. ידעתי שהיינו צריכים לסמוך רק על הסירנות ועל נשות הנחש." "אתה עדיין יכול לגייס אותם, אדוני," זאק אמר והשתחווה. "הן תמיד ישמחו לקרב טוב, נשות הנחש, והם, הסירנות, תמיד ישמחו לבחורים יפים כמוך." האלף הזועם חייך לעצמו, ואז, כאילו יודע שאני שם גם, צופה בהם, הסתכל עליי במבט מהורהר בזמן שקפאתי באימה באוויר. "אתה צודק, זאקי. הניצחון בידיים שלנו. ממה כל כך דאגתי? בהצלחה לכם, קלארק." הוא אמר בחיוך מרושע, נופף בידיו ואני התעוררתי בצרחה אדירה, שגרמה לחברים שלי שהתארגנו לבוקר החדש להסתכל עליי בדאגה.