אתם בטח מכירים את הכתבות האלה בטלוויזיה. נו, אלה שמתחילות עם המשפט המצמרר ' זאת הייתה עוד נסיעה רגילה לסבא וסבתא של משפחת...' או ' זה היה עוד יום שישי רגיל בצהריים...' טוב. אף אחד בחדשות לא ציפה שבשבילי ובשביל החברים שלי ובשביל אחת האפליקציות המפורסמות ביותר בעולם ש ' זאת תהיה עוד רק פתיחת קבוצה באפליקציית הוואצאפ החביבה עלינו עד מאוד. ' הו, כן. אני בטוחה גם שאם האנשים הרגילים היו יודעים, הם היו מתחננים לעשות עלינו כתבה. "ג'ניפר! כמה זמן אני עוד ייאלץ לחכות לתור שלך במקלחת?" שמעתי לפתע את החברה הכי טובה שלי בבית הספר פלוס הפנימייה שלנו מתלוננת עכשיו. הסתכלתי עליה כשאני מטושטשת וראיתי שהיא כבר עם חלוק לבן בידיים שלה ועם בגדים נקיים מוכנים לאחר כך. החזרתי את המבט קדימה ליומן האישי שלי ולשולחן הכתיבה שלי בחדר. "תתקלחי את קודם!" צעקתי לה בחזרה. יוליה קראה לי בכמה שמות לא יפים שהחלטתי לא לציין עכשיו והלכה למקלחת כשהיא כולה רוטנת ורוקעת ברגליים כמו ילדה קטנה. נשכתי את הלשון והמשכתי לכתוב בעקשנות. איפה הייתי....אה, הנה. חשבתי. חזרתי לכתוב עם העיפרון המכני הכתום שלי: טוב, אז בשבילי ובשביל החברים שלי זאת ממש לא הייתה ' עוד רק פתיחת קבוצה בוואצאפ '. וזה לא היה גם ' עוד יום רגיל. 'אני בטוחה שאם הייתי יודעת מה הולך לקרות בעקבות הכניסה שלי לאפליקציה באותו זמן ובאותו יום, אין ספק שהייתי מתלבטת שעות ארוכות אם רק להיכנס אליה. כי זה לא הוביל לסתם קבוצה נוספת באפליקציה החביבה הזאת. זה הוביל לדבר גדול. דבר גדול מאוד. נאנחתי כששמעתי את יוליה יוצאת מהמקלחת ושרה לה בהקלה בעקבות זה בדרכה לחדר המשותף של שתינו. אני אמשיך לכתוב אחר כך. החלטתי בצער. החזרתי את היומן האישי שלי למגירה שלו, את העיפרון המכני הכתום בעל החודים 0.7 לקלמר של עטי ועפרונות היומן ואז גם את הקלמר למגירה בשולחן שלי. הכנתי לי בגדים נקיים גם עכשיו וחלוק וריחפתי לי לחדר המקלחת אחר כך בכבדות, כשכנפיי הסגולות נפרשות לרווחה באי רצון בגבי.
YOU ARE READING
המכונפים וחבריהם(חצי מוקפא)
Paranormalספר על פיות ועל גורל, ואיך הכל תלויי בחבורת נערים אחת. נו, הדברים הרגילים. התחלה, אמצע, סוף. או לפחות ככה הנערים חושבים בהתחלה. הם באים לבית הספר בסך הכול כדי ללמוד לשלוט בכוחות העל טבעיים שלהם ובכנפיים שלהם, אבל מגלים בסופו של דבר שקורה בפנימיית קס...