המכונפים וחבריהם(חצי מוקפא)

ג'ואי

אז אני במחסום כתיבה. לא כיף לי. ואני עסוק. ואני מקווה שעדיין זוכרים את הספר הזה. והכותרות לא עובדות לי דרך הפלאפון ואני כותב דרך הפלאפון גם ויש לי בו מתקן שגיאות אז סליחה על דברים מוזרים אם יהיו. כוכבים, דיעות ואני ממשיך!

הפרק:

"בואו איתי," היא אמרה בחומרה. עפנו בעקבותיה ואני נצמדתי למאט, שהיה שקט או נסער בזמן האחרון ולא הבנתי למה. כרגע הוא הזעיף לי פנים בתגובה והתרחק ממני בתעופה מהירה, כנפיו הסגולות מפילות אבקה בדרך על רצפת העננים. "עובר עליו משהו," יוליה אמרה לי אחרי שהגניבה אליו מבט והוא התחמק ממנה בנחישות. "תהיה חבר טוב." היא הוסיפה אחר כך. חרקתי שיניים. "כן, אמא." סיננתי והיא הסמיקה. "אז מה," אמרתי לה אחר כך."איך השנה השלישית?" שאלתי. יוליה משכה בכתפיה. "אותו דבר. רק החומר יותר קשה. איך השנה החמישית?" היא שאלה אותי בחזרה. נאנחתי. "הבנתי אותך. ואיך לך, ג'ני?" שאלתי והוא קרן לפתע מסיבה שלא הבנתי. הסתכלתי עליו בשאלה. "עוד שנתיים שלוש ואחותי הקטנה תעלה לפה." הוא אמר בגאווה. "אז..תהיה עם אחותך הקטנה בבית ספר?" ציינתי והחיוך שלו ירד. "לא חשבתי על זה ככה." הוא מלמל. יוליה צחקה. לפתע הפיות העתיקות נעצרו.

"הגענו," אמרה זאת שדיברה איתנו והן הסתכלו עלינו. "הגענו לאן?" שאלתי. אמילי סמית' הצביעה קדימה ביראה. "אלו כל החטופים." היא אמרה והפיה שדיברה הנהנה. "לא הצגתי את עצמי. אני מרטינה. וכן. אלו כל מי שאירגון הקֶשֵת חטפו." "ארגון המה?" ג'ורג התפוצץ מצחוק. מרטינה משכה בכתפיה. "אין זה עניין לבדיחות, פיי - אלף יקר. הם קוראים לעצמם כך בגלל המגוון של היצורים שאותם הם חטפו." מרטינה הסבירה לנו. הנהנו. "אז איך נשחרר אותם? ולָמה?" ג'ורג' מיהר להתעשת ושאל. מרטינה נקשה באצבעותיה הלבנות כפנינה והתמונה של החטופים מסתובבים בשיעמום ביער נעלמה. זה היה כמו טלוויזיה עד עכשיו. "עליכם לחטוף אותם בקסם," מרטינה אמרה. "בדיוק כשם שהם עשו לאמילי. ועליכם לגייס אותם לקרב."

"קרב?" ג'ני צייץ. פיה עתיקה נוספת הנהנה.