המכונפים וחבריהם(חצי מוקפא)

נק' מבט: ג'ואי

נאנקתי בעייפות בזמן שהעפתי איתי את קלארק, שעזר לי עם כנף אחת בלבד כי הוא היה עוד פצוע קצת. המשחה עזרה, אבל בגלל הלחץ שוב כאב לקלארק כאב פסיכולוגי. כולנו עפנו בלי לדבר, כי היינו מתוחים ונרגשים מדי מהמאורעות האחרונים והנוכחיים. אמילי סמית' עפה ראשונה במבט חד כמו של ג'ורג' מקודם. יוליה ירתה מדי פעם אש מידיה ונראתה עייפה יותר ויותר עם כל כדור, אבל לפחות היה חם ממנה, כי היער היה די קר והתחיל הסתיו כאן בעולם הגמדים. ראיתי מדי פעם כשהסתכלתי ליער יצורים שונים, מגמדים עד ענקים. אחרי זה מיהרתי להסתכל שוב למעלה לדרך, כי זה עשה לי סחרחורת רצינית פלוס גרם לי לנחות בלי כוונה.

קלארק היה כבד. "תראו," קלארק אמר פתאום כעבור חמש דקות תעופה מתוחה ודוממת והצביע קדימה ביד ימין. עקבנו אחרי האצבע שלו כמכונף אחד, כולל אמילי סמית', ונעצרנו ברחיפה במקום. שמחתי פתאום שאכלנו המון טופו צבעוני קסום, כי עכשיו הייתה לנו בזכותו המון אנרגיה קסומה. הסתכלנו בזמן שקלארק הוריד בחזרה את היד שלו לצד הגוף שלה. לא אחרים מדרקונים אכלו הר של עשב מולינו, והחלק הכי חשוב, הם היו בלי האדונים שלהם ועם המושכות והאוכבים עליהם. ואם מעולם לא ראיתם דרקון במו עיניכם, אני ממליץ וגם לא ממליץ לכם על החוויה בו זמנית. למה אני ממליץ על לראות דרקון: זאת חיה יפייפיה. דרקון יכול להיות בכל צבעי הקשת או בצבע יחיד או בשני צבעים וכן הלאה והלאה, עד אינסוף דוגמאות. הם נושפים אש בעוצמה מרשימה מאוד, ודרקונים גם יכולים לעוף במהירות שלא תאמן. למה אני לא ממליץ לכם ללכת לדרקון הקרוב:

הם לא חושבים כל כך. הם פשוט מצייתים לאדונים שלהם ועושים מה שהם אומרים להם, כלומר שאם בבת אחת תהיו האויבים שלהם פתאום... אני מניח שהבנתם מה יקרה. שיסוף פתאומי. זניקה אדירה לאוויר וקריעה שלכם לשניים כמו בובה. עוד סיבה שאני לא ממליץ על דרקון כחיית המחמד שלכם: מאוד קשה לאלף אותו. צריך להיות יצור קסום בשביל זה, כי ככה הם מזהים שאתם כמוהם, וגם אז נדרשים לזה שנים של אימונים ויש סיכויים קלושים להצליח בדבר. התעוררתי מהמחשבות שלי עכשיו והסתכלתי על הדרקונים שעמדו מולינו. טוב, מתחתינו. חלק מהדרקונים האלה נראו קצרי רוח. חלקם נראו מבולבלים, כאילו שהבעלים שלהם עזבו אותם בפתאומיות ובלי הוראות. יכול להיות שזה סימן טוב? אולי ככה יהיה לנו יותר סיכויי לקחת כמה מהם ולברוח הביתה לעולם הפיות בלי יותר מדי מהומות.

מאט צהל בקול עכשיו והקפיץ אותי בבהלה, כי שקעתי שוב במחשבות שלי. קלארק מחה בכאב פתאומי בעקבות זה ומיהרתי להתייצב. ג'ני נאנק על מאט במחאה מזה כי הוא גרם לו לזוז בצהלות שלו בלי רצונו. "החלו בנחיתה," אמילי סמית' אמרה ברשמיות ועם חיוך בפניה הקמוטות. הנהנו כשהיא הסתכלה עלינו לרגע ואז התחלנו להנמיך. התחלתי להתנשף ממאמץ וקלארק עזר לי לכוון את עצמי ואני שקעתי במחשבותיי שוב. עכשיו חשבתי על הברכה שלנו שאנחנו מברכים לפני האוכל בזמן שעשיתי תמרונים באוויר, תרתי משמע, עם קלארק, בכל פעם שעשינו פנייה חדה כי תקפו אותנו אלפים בלחשים שלהם או שהדרקונים ירו עלינו אש רותחת כשהבחינו בנו. חשבתי גם על הפיות העתיקות בשמיים הסגולים שמוזכרות בה ושכל הברכה היא להן. על אמילי סמית', שנחטפה בגלל אנושי שהתברר כאלף, כזאק. איך הכל מתקשר? תהיתי בזמן שקלארק כיוון אותי שוב, הפעם שמאלה פלוס למטה. הרגשתי שאני מפספס משהו חשוב והבטן שלי קפאה בצער מזה, לפחות עד שדרקון נוסף ירה עלינו מטח אש וברחנו ממנו.

נחתנו לבסוף באורווה של הדרקונים, מתנשפים מזיעים ונאנקים בעייפות. מי שקיבל כוויה מרח על עצמו את המשחה שלו ששלף מהכיס עכשיו ברגע שהוא התאושש מספיק לזה. ומיד הקיפו אותנו האלפים של הדרקונים, שצצו כאילו משום מקום. ידעתי שזה בזכות לחש, אבל ג'ני, שהיה רק בשנה הראשונה שלו בפנימיית קסם ולא הספיק ללמוד הכל מין הסתם, החוויר כמו קיר עכשיו ונצמד למאט ויבב, ומאט נאנח. יוליה הקיאה לתוך שיח מסכן מרוב תשישות וחזרה אלינו כשהיא רועדת כולה. ג'ורג' תמך בה. קלארק מיהר למרוח על עצמו שוב את המשחה הסגולה שלו ששלף מכיס המכנסיים שהוא לבש על הכנף הפצועה. הפצע נעלם סוף סוף וקלארק נאנח בהקלה, סגר את המשחה והחזיר אותה ל... הוא קימט את המצח כשהבין משהו, כנראה. "התיקים שלנו!" קלארק קרא בכעס עכשיו. "השארנו אותם ביער," נזכרתי באיחור. "כל האוכל," ג'ני מלמל ויוליה הצליחה לחייך.

ואז היא הסתכלה בזעף מסביב. כשהיא עשתה את זה שמתי לב עכשיו שהאלפים חיכו שנשים לב אליהם בדממה מוחלטת כמעט, מה שרק הלחיץ אותי עוד יותר כשגיליתי את זה וגרם לי להרתע לאחור לג'ורג', ששילב ידיים לידי ומולם. יוליה זחלה לקלרק על ארבע עכשיו לאיזור הפצועים. "יש לכם משהו להגיד?" ג'ורג' שאל בתהייה. "כי אני מחכה." הוא סיים. אלף אחד התקרב אלינו והלב שלי קפא בפחד בתגובה. קלארק התחיל למרוח בינתיים את המשחה האדומה של יוליה עליה כדי להוציא מהמכונפת האדומה את התשישות שלה מכדורי האש אחרי ששלף אותה מהכיס שלה בהקלה כשמצא אותה בחולצה שלה. אני שמרתי עליהם. "תעשה איזה לחש, ג'ורג'," לחשתי לו לאוזן. הוא מירפק אותי במותן ימין שלי בתגובה. "נה," אמר האלף שצעד קדימה. "אנחנו רק רוצים את הכוח שלכם כדי להעיר אותו." הוא סיים והסתכל לאורווה. "כדי להעיר את מי?" ג'ני שאל בקול צרוד. הסתכלנו אחד אחרי השני, כולל סמית', על האורווה עכשיו בתמיהה משולבת בפחד. גיליתי עכשיו שבנוסף לאורוות הדרקונים, יש באורווה הענקית גם מה שנראה כמו קן ענקי של דבר שבשביל הקן היה קטן וגור. "ומה הוא יעשה כשהוא יהיה גדול?" ג'ורג' שאל. יוליה גיחכה בעייפות לשאלה. "אה, הרבה דברים מופלאים ונפלאים," אמר האלף שצעד קדימה ושפשף ידיים בציפייה עכשיו.