הגיבור שלי

ספר חדש

הפרק הראשון עלה!!!!!

טעימה מהספר החדש:

המעלית הגיעה לקומה שלי ואני פתחתי את הדלת עם הנביחות של טימי ברקע. "היי יפה שלי!"

ליטפתי אותו ושמתי לו את הרצועה.

טימי משך אותי בחוזקה לכניסה, המשאית הובלה עכשיו עזבה וזה הבהיל את טימי את הוא התחיל לרוץ הביתה. "תרגע טימי." אמרתי שהגענו למעלית.

היא נסגרה ואז נפתחה שוב מגלה את הבחור הכי חתיך שראיתי מימיי, אני רצינית הבן אדם היה כולו סקס אפיל.

השיער החום שלו היא מסודר בשיער גלי מבולגן, הקו לסת שלו הייתה חדה וכל איבר בגופו היה שריר, העיניים החומות והחודרות שלו העבירו בי מבט מלמעלה למטה לפני שנכנס למעלית ולחץ על הקומה ה15.

אז הוא השחקן שעבר לכאן.. ליהי צדקה בקשר לשחקני הכדורגל...

טימי התחיל לרחרח את הבחור בחוצפה ולא הקשיב שמשכתי אותו עם הרצועה אליי.

"טימי בוא לכאן." ציוותי אבל הוא לא הקשיב.

"זה בסדר, אני יכול ללטף אותו?" הוא שאל והצביע על טימי. שאלוהים ישמור אותי הקול שלו לא מהעולם הזה. הנהנתי ביבשות וצפיתי בו מתכופף לטימי ומלטף אותו.

"הוא אוהב אותך." ציינתי בטיפשות.

"זה דבר רע?" הוא הרים אליי מבט והפרצוף האוהב שהיה על פניו התחלף באדיש.

"לא זה מפתיע, הוא בדרך כלל לא מתחבר לאנשים חדשים בכזאת קלות." הסברתי את עצמי.

הוא המהמם בתגובה והמשיך ללטף את טימי שנתן לי מבט כאילו אומר 'תלמדי ממנו איך להתייחס אליי'.

סליחה באמת אדוני.

המעלית הגיעה לקומה 14 ונאלצתי להתכופף כדי להרים את טימיכי הוא לא היה מוכן לעזוב. יצאתי מהמעלית והלכתי לדירה שלי שהקול של הבחור עצר אותי הסתובבתי "לא סיפרת לי איך קוראים לך." הוא אמר עם חצי חיוך.

"אה יוני." הושטתי את ידי ברשמיות מגוכחת.

"אופק." הוא לחץ את ידי עם גיחוך.

"היי אופק." חייכתי.

"היי, יוני זה קיצור של משהו או שנולדת פשוט ביוני?" הוא שאל, המעלית כבר הלכה מזמן.

"לא זה על שם סבתא שלי, קראו לה יונה." הוספתי לאחר כמה שניות, נולדתי בכלל בדצמבר."

"אה ואיך קוראים לקטנצ'יק?" אופק ליטף את ראשו של טימי והוא עצם עיניים ברוגע.

"טימי."

"גם על שם מישהו?"

"על שם טימי טרנר."

"מקסם של הורים?" אופק קימט את מצחו.

"אכן כן." חייכתי.

"נחמד, טוב אני צריך ללכת, נתראה." הוא קרץ והלך למדרגות. הסמקתי ופניתי לדירה כשטימי מלקק את פניי.