הגיבור שלי

פרק 13- בובספוג יכול להיות מאוד חינוכי לפעמים

"את מרגישה יותר טוב?" לירן שאל שאני והוא ישבנו בהפסקה ביום ראשון וחיכינו לכולם.

"כן זה סתם היה שפעת קטנה או משהו." שיקרתי והוא הנהן.

"שלום ילדודס." אלי קראה כשהגיחה מאחורי והבהילה אותי. "היי אמה, איך את מרגישה?" היא שאלה כשהתיישבה ליד לירן.

"יותר טוב, תודה." 

"אז זה אומר שאת מרגישה מספיק טוב למסיבה?" אלי שאלה עם גבות מורמות, צחוק נשמע מאחורי שהקפיץ אותי, והסתובבתי לראות את מאי באה לכיווננו.

"היא בחיים לא תרגיש מספיק טוב למסיבה, היא אנטי מסיבות סדרתית." היא צחקה והתיישבה לידי.

"מי אנטי מסיבות ואיך אנשים כאלה חיים?" דוד קרא מאחורי ואני רשמתי לעצמי לעולם לא לשבת יותר עם הגב לדלת של החצר.

"אתם לא יכולים לבוא לפה לפני שאתם מתחילים לדבר? בסוף יהיה לי התקף לב ואני אמות לפני שתצליחו לשכנע אותי לבוא למסיבה." אמרתי מעוצבנת ואלי צחקה.

"אז זה אומר שאפשר לשכנע אותך?"

"חד משמעית לא." שילבתי ידיים ודוד הזעיף פנים.

"אז לא נלך?"

"למה שלא תלכו?" שאלתי בבלבול ולירן ניחם את דוד שכמו תמיד לקח את זה יותר מדי קשה.

"יש לנו חוק בחבורה שאם אחד לא יכול או לא רוצה לא הולכים, ומקסימום נפגשים רק אנחנו." אלי הסבירה והלב שלי קפץ ממקומו. לא מגיע לי אנשים כאלה בחיים שלי.

"ויש לנו עוד חוק שכולם הולכים לבן אדם שבגללו אנחנו לא הולכים לאן שרצינו מההתחלה." דוד אמר ולירן .גלגל עיניים

"אין לנו באמת חוק כזה, אבל זה יכול להיות נחמד." הוא הסביר ואני התחלתי להריץ בראשי תירוצים מספיק טובים.

אין מצב שאני נותנת להם להיכנס לבית שלי, זה מספיק שתום נכנס.

"לא נראה לי שההורים שלי יסכימו לי." זייפתי חיוך ודוד נראה כאילו הוא עומד לבכות, "תגיד אתה לוקח טיפול?" 

"תלוי איזה טיפול את מדברת כי את עכשיו הרסת לי סיכוי לקבל טיפול." דוד אמר עם חצי חיוך, לקח לי זמן להבין אבל כשהבנתי נתתי לו בעיטה ברגל מתחת לשולחן.

"איכס ימגעיל," מאי נגעלה ואז פנתה לתאומים, "הוא תמיד ככה?" שניהם אמרו ביחד כן ודוד חייך בתמימות.

"טוב בקיצר צריך למצוא בית אחר שנוכל להתנחל בו." לירן אמר.

"אצל מי מתנחלים?" תום קרא מאחורי ואני קפצתי מבהלה.

"אלוהים ישמור! מה לא בסדר איתכם אנשים!?!?!"קראתי וכולם צחקו, "כן תצחקו מהסבל שלי, כל הכבוד!"

"סליחה, אמה." תום אמר ונישק אותי קלות בשפתיים. 

"מאיה פה?" שאלתי והסתכלתי מסביבי.