הגיבור שלי

פרק 23- אתה לא מבין!

הפרק מכיל מחשבות אובדניות ואלימות אנא תכינו טישו 
יש דיבור מאוד קשה על דיכאון אז אם קשה לכם תדלגו בבקשה

###

התעוררתי בבוקר למחרת לניחוחות של פנקייקים.

התיישבתי במיטה וראיתי שרק לירן נשאר ישן בחדר, כל השאר נעלמו.

קמתי מהמיטה והלכתי לשירותים עם התיק שלי, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים, לאחר מכן עשיתי את הצרכים שלי ויצאתי למטבח, שם כולם ישבו בשולחן ואכלו בנעימים פנקייקים עם קפה.

"בוקר טוב." מלמלתי, הם הביטו בי ואמרו לי בוקר טוב מחויך.

טוב, כשאתה קם בבוקר ואוכל פנקייק דבר ראשון אתה מן הסתם תהיה מחויך ומאושר.

התיישבתי בין מאי ודוד למרות שהיה מקום בין דוד לתום ולקחתי לי כמה פנקייקים לצלחת שלי. תום קם למרות הבלבול והלך למטבח, אני החלטתי שאני מתרחקת מעט מתום, לא כמו שעשיתי כל השבוע אבל מספיק כדי שלא נתנהג כמו זוג כל הזמן. מה שקרה בסוף שבוע הזה לא יחזור על עצמו, זה פשוט שהמגע שלו כזה ממכר ומנחם אני לא יכולה להפסיק.

הוא חזר מהמטבח והניח לידי ספל חם עם שוקו, הסתכלתי עליו בתהייה והוא משך בכתפיו עם חיוך קל, "ידעתי שאת לא אוהבת קפה אז הכנתי לך שוקו."

 הסמקתי מהמחווה שלו ואכלתי את הפנקייק שלי בשקט.

"בוקר טוב יא בני זונות." לירן אמר בקול עייף כשנכנס לחדר.

"אני לא יודע אם באמת קיללת אותנו עכשיו או שאתה מנסה להחזיר לי על אתמול." דוד אמר עם חיוך.

"גם וגם." הוא התיישב בין תום לדוד לקח פנקייק מקערה ישר לפה שלו, "יואו איך אני מת על הפנקייק של ליליאן!" הוא גנח, "איפה היא באמת?"

"הלכה לאושר." תום אמר בזמן שלקח ביס מהמלפפון שהיה על השולחן.

עוד פעם האושר הזה, או הזאת.

מי זה ולמה ליליאן ותום מבקרים אותו כל כך הרבה? הייתי מנחשת שזה אולי סבא וסבתא של תום אבל זה לא שם של מבוגרים..

הסתכלתי על הסובבים בשולחן וחוץ ממאי כולם הנהנו ברצינות, מה הולך פה?

~~~

חזרתי הביתה לפני שעה למראה המשפחה שלי רואה סרט בסלון. ניקי נרדמה על אבא והוא שם את הרגליים שלו על הברכיים של אימא, בספה השנייה ליה נשענה על רועי והוא שיחק לה עם האצבעות בזמן שהעיניים שלו היו מקובעות על המסך. ברחתי לחדר שלי ונשארתי שם עד ששמעתי צעדים במדרגות, הנחתי שאלה היו רועי וליה שעלו לחדר שלה, לאחר כמה דקות שמעתי עוד צעדים שהם כנראה היו שייכים לאבא שהעלה את ניקי לחדר ואז שמעתי את הדלת שלי נפתחת.