הגיבור שלי

פרק 38- ביצה בעלה

"יותר טוב עכשיו?"  

"כן תודה." חייכתי לעבר תום והחזקתי את הקרח כדי שלא יפול מהבטן שלי.

"לעוד כמה זמן את צריכה לעשות את זה?" תום התיישב לידי וליטף את שיערי בעדינות.

"מחר זה היום האחרון, החבורות מחלימות והרופא אמר שאני צריכה לתת לזה זמן להחלים לבד." הסברתי.

עברו חמישה ימים מאז שעזבתי את הבית ועברתי לתום, דיברתי כבר עם ליה והיא הבינה אותי, חזרתי הביתה יום אחד כשליה שמרה על ניקי והסברתי לה שאני עוזבת ושאני אבוא לבקר, כששאלה אותי למה עזבתי החלפתי נושא בלי לענות, איך אני אמורה להגיד לה שההורים האהובים שלה מרביצים לאחותה הגדולה?

"מתי אנחנו אמורים לקבל את הציונים בבגרות?" שאלתי את תום.

"לא יודע, בקרוב אני מניח. כמה את חושבת שתקבלי?" 

"מקווה שמעל 90, הלך לי טוב ואני גם טובה במקצוע הזה. מה איתך?"

"לא למדתי מספיק אז אני לא יודע."

שתקתי. לא ידעתי מה להגיד והקור שנגע בפצעים שלי הכאיבו לי, עיקמתי את פניי בכאב וסימנתי לתום שיסדר את הקרח שנפל מרגלי השמאלית.

"העין לא כואבת יותר?" 

"לא היא בסדר." נגעתי בעין שלי ולא הרגשתי כלום.

"יופי." הוא חייך במתיקות, "את רוצה ללכת למסיבה הזאת שמאי דיברה עליה?" 

"לא ממש אכפת לי, אבל ברגע שמגיע חצות אנחנו הולכים, אני לא מוכנה להישאר יותר ממה שאני צריכה." אמרתי והוא צחק והסכים. מחר זה ערב השנה החדשה ומאי אמרה שיש מסיבה שאחת מהחברות שלה מארגנת.

"אני צריך ללכת לאימון עוד מעט, את תהיי בסדר?" תום קם מהמיטה והוציא בגדים מהארון שלו.

"כן בטח, אני פשוט אראה סרט או אלך לישון." הרגעתי אותו. הוא נתן לי נשיקה לפני שהלך לשירותים כדי להתלבש.

הסתכלתי על הטלפון שלי וראיתי שאני צריכה להישאר עם הקרח לעוד חצי שעה. הדלקתי את הטלוויזיה והחלטתי לראות ברוקלין תשע תשע עד שיעבור הזמן ואז אנמנם קצת. נכנסתי לפרק האחרון שראיתי וסיימתי אותו כי הייתי באמצע.

"אני הולך." תום יידע אותי.

"טוב ביי מאמי." הרמתי ידיים כדי שיבוא לחבק אותי.

"מאמי? אני אוהב את זה." הוא גיחך ונכנס לידיים הפרושות שלי, "ביי חיים שלי אם את צריכה משהו תתקשרי אליי." הנהנתי והוא נישק אותי לפני שיצא.

ליליאן יצאה לבית חולים לפני שעה בערך ותחזור בקרוב מה שאומר שאני לבד בבית. אף פעם לא יצא לי להיות לבד פה, תמיד הייתי עם תום ואם הוא הלך לאימון ליליאן הייתה פה.