פרק 44- אני כבר לא יכולה לחכות

1.5K 73 14
                                    

"אמה." קול מוכר ואהוב קרא בשמי לאחר כמעט שעתיים. הרמתי מבט וראיתי את תום עומד בפתח הסלון. קמתי אליו וחיבקתי אותו, דוד זז קצת הצידה עם אלי על ברכיו כדי לתת לנו לשבת.

תום התיישב קודם, באתי לשבת לידו אך הוא משך אותי לברכיו וחיבק אותי מאחורה בחוזקה.

"אתה רוצה מים?" שאלתי והוא הניד ראש.

"אוכל?" שוב הניד ראש.

"קפה?" אותו תגובה.

"אז מה אתה רוצה?" לחשתי בסבלנות.

"תני לי רגע להחזיק אותך בבקשה." הוא השמיט את ראשו בשקע הצוואר שלי. נאנחתי אבל התקרבתי אליו יותר. ניהלתי שיחה עם נועה, הבת דודה של תום, בזמן שתום החזיק אותי ואם הוא לא היה מנשק את הכתף או הצוואר שלי מדי פעם הייתי בטוחה שהוא נרדם.

~~~

כעבור שבוע ניקיתי את השולחן אוכל בזמן שליליאן שטפה את המטבח. מוזיקה חלשה התנגנה מהרדיו בזמן שעבדנו. ניסיתי לסיים כמה שיותר מהר כדי לחזור לתום שחיכה לי בחדרו.

"אתן עדיין מנקות?" ליאור הופיעה בפתח הדלת.

ליליאן עצרה את מעשיה. "אם היית עוזרת היינו מסיימות יותר מהר."

"אני ארזתי! עכשיו באתי לעזור." ליאור הגנה על עצמה.

"בטח באת לקחת אוכל ובמקרה פגשת אותנו." ליליאן האשימה אותה.

"אין לי מושג על מה את מדברת." היא הכחישה אבל עדיין הלכה לקחת מים מהמטבח.

"סיימתי עם השולחן." הודעתי לליליאן.

"תודה. את יכולה לחזור לתום, נשאר לי רק את המטבח." היא חייכה אליי.

החזרתי לה חיוך והלכתי משם מנסה לא ללכלך את הרצפה עם הרגליים שלי.

"היי מאמי." חייכתי כשראיתי את תום שוכב על המיטה עם הטלפון בידו.

"היי יפה שלי." הוא פתח את זרועותיו. נשכבתי עליו וטמנתי את פניי בצווארו.

לאחר כמה שניות הרגשתי את האף שלו על השיער שלי. הרמתי את הראש. "אתה מסניף אותי?" קימצתי את מצחי והוא אוטומטית נישק אותו.

"יש לך ריח של מוצרי ניקוי." הוא חייך אליי קלות, מאז שאושר נפטר זה החיוך הכי גדול שהוא יכול לעשות ואני מסתפקת בזה.

"וואלה? מעניין למה." אמרתי בציניות אבל החיוך על פני ביטל את דבריי.

הוא נישק את השפתיי הנוטות למעלה, "איך אני אוהב את החיוך הזה." למשמע דבריו החיוך שלי גדל, חזרתי להישען על הכתף שלו. הוא עשה מעגלים קטנים עם האצבעות שלו על הגב שלי

השבעה נגמרה אתמול בערב. לאחר שכולם הלכו תום נראה קצת יותר טוב. תום לא הלך לבית ספר בזמן הזה אבל התעקש שאני כן אלך כי יש לי מבחן גדול בהיסטוריה עוד מעט, בכל יום כל החבורה באה איתי לתום והלכה לאחר זמן קצר, רק אני נשארתי איתו. יום אחרי שמצאנו את תום לקחתי את הדברים שלי ממאי וחזרתי לגור אצלו.

הגיבור שליWhere stories live. Discover now