הגיבור שלי

פרק 42- הוא נעדר

"היא ישנה." הוא קם מהמיטה ולקח את הלפטופ שלו משולחן. הוא התיישב שוב לידי הפעם יותר קרוב כדי שאני אראה את המחשב.

"איך היא ישנה תום? זה אותם בגדים ואותו דלת מהבית של המסיבה."

הוא פתח את המחשב והתמונה שהרסה הכל נגלתה בפניי, "יש לדוד חבר האקר כזה, הוא בדק את התמונה. נכון זה אותו דלת מהמסיבה אבל תסתכלי יש פה פוסטר, נתי -החבר של דוד- הגדיל את התמונה ותסתכלי- " הוא העביר תמונה והראה תמונה מקורבת על הפוסטר, "התאריך זה 23/2/2018'. לפי התאריך שאני ומאיה התחלנו לצאת חודש לפני המסיבה הזאת." הוא החזיר את התמונה השלמה והצביע על הבגדים שלו, "את המכנס הזה יש לי כבר כמעט שלוש שנים, החולצה שלבשתי היא לבנה חלקה זה יכול להיות כל חולצה. עכשיו תסתכלי על הבגדים של מאיה," זה היה חצאית שחורה צמודה קצת מתחת לישבן שלה עם חולצת בטן צמודה מתאימה. תום הוציא את הטלפון שלו והראה לי את האינסטגרם של מאיה, "היא העלתה את התמונה הזאת ביום של המסיבה, לא היו לה כפתורים בחולצה בתמונה הקודמת."

הנהנתי קצת בהלם, "להמשיך או שכבר השתכנעת?" הוא שאל ואני פערתי את פי.

"יש עוד?"

"השיער שלי היה יותר ארוך כי חשבתי להאריך אותו באותה תקופה אבל אז ויתרתי על זה כי אלי והבנים אמרו לי שאני נראה כמו איש מערות," גיחכתי מהתגובה הזאת, למשמע הצחוק שלי תום חייך. "דיברתי גם עם זאת שארגנה את המסיבות היא אמרה שאחיה הקטן צייר על הקיר ליד הדלת בתמונה הישנה ומאז הם צבעו את זה וזהו אני חושב." הוא גירד בעורפו במבוכה.

"א-אני צריכ-" באתי להשיב אבל פתיחה וסגירה של הדלת עצרה אותי.

"חכי פה." תום ציווה עליי והלך לראות מה פשר הרעש." כעבור דקה הוא חזר לחדר, "אימא שלי חזרה מוקדם היא הייתה אמורה לבוא היום בערב." הוא הסביר.

"אה."

"אז מה את אומרת? את סולחת לי?" הוא התכופף בתנוחת צפרדע מולי.

נאנחתי לפני שהנהנתי "כן." חייכתי.

"תודה לאל!" הוא הסתכל למעלה כאילו הוא מדבר לאלוהים, הוא חזר להסתכל עליי והעביר את מבטו לפי, "אני יכול?"

"אני מבולבלת כרגע... אני לא רוצה שנחזור עדיין." אמרתי בשקט, "א- אני צריכה קצת זמן לחשוב."

"אה אוקיי, כן ברור אני מבין, אבל את תחשבי בחיוב נכון?"

"כן ברור." קמתי והרמתי את התיק שלי מהרצפה, "אתה יכול להחזיר אותי למאי?"

"כן כן, בואי."

הוא התנהג כמו ילדה בת 14 שדיברה אל הקראש שלה בפעם הראשונה אבל איכשהו הוא הצליח לעשות את זה הכי חמוד שיש...

"תום, אני הולכת לנוח ואז-" ליליאן יצאה מהמטבח ועצרה כשראתה אותי עומדת במסדרון, "שמע ישראל, אמה ממתי את פה?"