הגיבור שלי

פרק 21- מרתון דמדומים

יש ספויילרים בסיפור
 תהנו!

###

"אמה תחליפי מקום עם רועי." המורה אמרה ברגע שהתחיל השיעור, העפתי מבט למקום של רועי וראיתי שזה שולחן ליד תום ודוד.

אלוהים הבנתי כבר שאתה שונא אותי, אתה יכול להפסיק לדפוק אותי!

נאנחתי ועשיתי מה שהמורה אמרה לי לעשות. התעלמתי מהמבטים של החבורה שהגניבו לי וניסיתי להתרכז בשיעור, עם דגש על ניסיתי.

המורה שחררה אותנו לעבודה ויצאה לטפל במשהו מחוץ לכיתה. עשיתי את העבודה וכמעט הגעתי לסוף כשמאי ואלי עמדו ליד השולחן שלי. הסתכלתי עליהן בשאלה וחיכיתי שיסבירו מה הן רוצות למרות שאני כבר יודעת.

"מה קרה עם תום?" אלי שאלה בקול רך.

"כלום לא קרה איתו." שיקרתי.

"אז את מתחמקת ממנו ומאיתנו סתם?" מאי שילבה ידיים.

"אני לא מתחמקת, אני ישבתי איתכם בהפסקה היום." 

"כן אחרי שתום גרר אותך." אלי מלמלה, "תקשיבי אנחנו חברות שלך ואנחנו דואגות לך, אנחנו לא רוצות שתתרחקי מאיתנו." היא הוסיפה וכרעה ברך כך שהייתה בגובה העיניים שלי.

"אנחנו לא רוצות לאבד אותך, בבקשה תגידי מה קרה או שתחזרי אלינו. אנחנו מבטיחות שאם תחזרי אנחנו לא נשאל שאלות אבל אם לא אנחנו נוציא ממך את המידע ונטפל בזה עד שתוכלי להיות איתנו שוב." מאי אמרה.

התלבטתי, מצד אחד אני יכולה פשוט להכחיש את הרגשות שלי אל תום ולהמשיך להתנהג כרגיל מבלי שישאלו אותי שאלות על זה - בדיוק כמו שאני אוהבת - אבל מצד שני אני יכולה להמשיך להתרחק מהם ולברוח מהרגשות שלי כמו שאני עושה תמיד אך הם ימשיכו לרדוף אחריי ולשאול שאלות עד שהם יוציאו ממני את האמת.

"את לא חייבת להחליט עכשיו, אבל היום אנחנו נפגשים בבית שלי ועושים מרתון דמדומים. אם תחליטי להצטרף אנחנו נפגשים בחמש וחצי." אלי אמרה כשראתה שאני עדיין חושבת.

"אני בריתוק." תירצתי.

"לא את לא, הריתוק שלך הסתיים היום, זכרתי שאמרת לי את זה." מאי אמרה, פאק זה נכון.

את האמת, תכננתי ללכת לחוף היום אבל נראה שאולי יהיו לי שינוי בתכניות.

"בסדר." הנהנתי.

"אז את תבואי?" אלי שאלה בתקווה.

"אולי, עדיין לא החלטתי." אמרתי, הן הנהנו וחזרו לבנים, העפתי בהם מבט וראיתי שתום נותן לי מבט כואב. למה אתה עושה כאילו לך כואב? 

אני זאת שנשבר לה הלב.

~~~

שכבתי במיטתי וחשבתי מה לעשות, השעה הייתה חמש ואם הייתי רוצה להגיע בזמן לתחנת אוטובוס אני צריכה לצאת עכשיו, אבל לא הצלחתי להחליט לאן ללכת, לחוף או לאלי ולירן...