הגיבור שלי

פרק 41- אורן

לאחר שבועיים

"אני עוברת לישון בסלון." שילבתי ידיים בכעס.

"את כל כך דרמטית.." מאי שפשפה עם ידייה את העיניים העייפות שלה.

"אני כולי סימנים כחולים מהבעיטות שלך." הצבעתי על הרגליים שלי. האמת זה לא כזה נורא אבל זה באמת כואב.

"אני לא בועטת מתוך שינה." היא מלמלה כשקמה מהמיטה והתמתחה.

"אז מי יבעט בי? שדונים קטנים עם רעמה של אריה ורגליים של סוס?" 

"מאיפה לי לדעת? אני ישנה!" היא הוסיפה בקול יותר שקט, "אבל אני אוהבת את הדימיון שלך..."

"מאי!" קראתי.

"אמה את יודעת שאני מתה עלייך אבל אני עכשיו התעוררתי והמוח שלי לא מסוגל להקשיב למישהו לפני 10 בבוקר אם בא לך לכי לחפור לאורן הוא מאיזשהי סיבה אנרגטי בבוקר." היא מלמלה לפני שיצאה מהחדר בשביל ללכת לשירותים.

אורן הוא האח הגדול של מאי. הוא מתייחס אליי באותה צורה שהוא מתייחס למאי - מתעלל בנו.- לפני שנתיים הוא התגייס וחוזר רק בסופי שבוע אז אני בקושי רואה אותו.

"אורן פה?" הופתעתי.

"כן יש לו רגילה כי הוא סגר שבת שבוע שעבר." היא חייכה.

רצתי לחדר שלו אבל עצרתי כשראיתי אותו ישן. "אורן." קראתי בעדינות.

הרגשתי רע שאני מעירה אותו אבל התגעגעתי אליו! 

"אורן!" קראתי בקצת פחות עדינות מהפעם הקודמת.

"מה מאי-" הוא פקח עיניים וראה אותי "- קופה!" הוא קרא בשם חיבה שהמציא לי שהיינו קטנים ומשך אותי לחיבוק.

"מה קורה, מלא זמן לא היית פה." הוא שחרר אותי והתיישבתי לידו במיטה.

"כן הייתי עסוקה אבל עכשיו אני אהיה פה קצת." 

"קצת?" הוא שאל עם גבות מורמות.

"טוב אולי הרבה, האמת אין לי איפה לגור עכשיו אז ההורים שלך נתנו לי להישאר פה קצת עד שאני אמצא פתרון." הסברתי.

"למה? ברחת מהבית?"

מאי ואורן יודעים שהמצב עם ההורים שלי קשה. הם לא יודעים שהם מתעללים בי, את זה לא סיפרתי לאף אחד חוץ מסבא ותום.

אפילו סבתא לא יודעת אבל זה בגלל שאם היא תשמע על זה היא תפתח מלחמה קשה אולי אפילו עם הרוגים.

"כן, לפני זה גרתי עם חבר שלי אבל נפרדנו ועכשיו אין לי איפה להיות." 

"ממתי יש לך חבר? ידעתי שאני לא יכול לעזוב אתכן, ברגע שעזבתי את ומאי מצאתן חבר." הוא הניד בראשו.

"התחלנו לצאת בתחילת השנה!"

"ולמה נפרדתם?" 

השאלה גרמה לי להשפיל מבט לפני שעניתי בשקט, "הוא בגד בי."