הגיבור שלי

פרק 31- יעני קשר רומנטי

אל תתחילו את השיר עדיין

Catch & Release- Matt Simons

###

חמש וחצי שעות עברו מאז הפעם האחרונה שראינו את הרופא, כולם נשארו חוץ מאימא שלי שאחרי שראתה שאכלנו הלכה לבקר את אושר ואז הלכה הביתה ואימא של אמה שהייתה צריכה ללכת לקחת את ניקי מחברה. 

הרופא שדיבר איתנו יצא מהדלת של חדר המיון ועצר כשכולנו קפצנו עליו בשאלות.

"תנו לו לדבר," אבא של אמה בא מאחורינו וציווה בקול אבהי, מה שתגיד...

"תודה," הרופא חייך לאבא שלה כשהשתתקנו, "הניתוח עבר בהצלחה ואמה יצאה מכלל סכנה." כולם השמיעו קולות רווחה ותודות לאל אבל אני שתקתי, רק התיישבתי בכיסא הכי קרוב אליי וטמנתי את פניי בין ידיי, הסיוט הזה עבר, הכל בסדר, אמה בסדר.

"מתי אנחנו יכולים לראות אותה?" מאי שאלה בהתרגשות.

"מעבירים אותה לחדר אחר והיא צריכה להתאושש אז משהו כמו חצי שעה, תלכו לקבלה לשאול איזה חדר היא." הרופא אמר ונכנס לדלת שוב בטח כדי לטפל במישהו אחר.

"טוב בואו," אלי אמרה וכולנו הלכנו למעלית, כשהגענו שאלנו את האחות לאיזה חדר העבירו אותה והיא חייכה אליי כי הכרתי אותה לפני שענתה.

"חדר 154." היא אמרה בחיוך, הודינו לנו וחיפשנו את החדר.

כשמצאנו אחות יצאה מהחדר, אבא של אמה פנה אליה ושאל אותה כמה שאלות לפני שחזר אלינו.

"נו אפשר לבקר אותה כבר?" דוד שאל בחוסר סבלנות.

"לא, האחות אמרה שהיא עוד מעט תיכנס שוב כדי לראות מה איתה ורק אז נוכל להיכנס," הוא הסביר.

"מתי זה יקרה?" אלי שאלה, הוא רק משך בכתפיו והלך לדבר בטלפון שלו בצד.

"מה אם ימחק לה הזיכרון?" דוד תהה בפתאום ברציניות.

"עשו לה ניתוח בקיבה לא במוח חתיכת דביל," לירן נתן לו מכה בעורף ודוד החזיר לו בבעיטה ברגל.

"תזכיר לי שוב מה קרה," אלי ביקשה.

"היא אמרה שכאב לה הראש אז היא לקחה כמה כדורים ואז עוד כמה כדורים מוקדם מדי," הסברתי את הסיפור השקרי שוב, אמרתי לאימא ואבא שלה לספר שזה קרה ושאם שואלים אותם אם הם מסכימים לשים את אמה במוסד שיגידו לא ושזה קרה בלי כוונה וגם תכננתי להיכנס ראשון לחדר שלה ולהגיד לה את זה, זה רק יעשה לה רע אם היא תהיה רחוקה מאנשים שאוהבים אותה ולא תחזור לשגרה שלה.

מה אני אגיד לה שאני אכנס?

איך אני יכול לדבר עם הבחורה שאני אוהב שהרגע ניסתה להרוג את עצמה?

היא תכעס עליי?

היא תשנא אותי?

היא תשמח?