כמה שעות לאחר מכן הגעתי לספרייה וראיתי את תום מחכה ליד אחד מהשולחנות.
התיישבתי לידו ושמתי את התיק שלי על השולחן. "היי, מה קורה?"
"בסדר, מה איתך?" הוא שאל בהתעניינות.
משכתי בכתפיי ואמרתי בציניות, "אתה יודע, שורדת בקושי..." הוא צחק ואני שלחתי לו חיוך מעושה.
אם רק ידע כמה זה נכון...
"טוב יש לנו חצי שעה לפני שסוגרים את הספרייה אז נעשה שיעור קצר היום, סבבה?" תום שאל ואני הבטתי בו בבלבול.
"למה לקצר את השיעור? אי אפשר ללכת למקום אחר?"
הוא גירד בעורפו ואמר, "אפשר ללכת לבית שלך אם השיעור כזה דחוף לך, אני לא חושב שיש עוד מקום שנוכל ללכת שיהיה לנו מספיק שקט והבית שלי בשיפוצים."
אין מצב שאני נותנת לתום פאקינג הלוי לדרוך בבית שלי. יש יותר מדי דברים שמסגירים את המצב הנפשי שלי, ותום אדם סקרן הוא ישאל שאלות ואני אצטרך לענות לו אחרת הוא ישאל עוד יותר שאלות ולא יעזוב את זה, והוא יעלה עליי. אסור שמישהו יעלה על מה שאני עוברת, הם לא יכולים לדעת, אסור להם לדעת עד כמה אני שבורה מבפנים..
"ההורים שלי לא יסכימו שבן יבוא אליי הביתה בשעה הזאת." שיקרתי, בתכלס לא נראה לי אכפת להם את מי אני מביאה ובאיזה שעה, הם לא רוצים להתעסק בי יותר מדי אז הם נותנים לי לעשות מה שבא לי כל עוד אני לא נכנסת לצרות.
"אוי ההורים שלך מהסוג הזה.." הוא אמר ואני הנהנתי, זורמת עם השקר.
"טוב אז אני מניח שנצטרך לקצר את השיעור שלנו היום." הוא סיכם את השיחה הקצרה שהייתה לנו.
"לא, אני מתחילה להבין את החומר ואם נעצור באמצע אני אשכח הכל." שיקרתי חלקית.
אני באמת מתחילה להבין את החומר ויכול להיות שאני באמת אשכח את החומר, אבל בעיקר אני רוצה להישאר עוד זמן היא בגלל שאימא שלי לקחה את את ניקי לקניון לקנות לה בגדים, ואבא שלי לקח את ליה למשחק כדורסל של קבוצה שהם אוהבים. מה שאומר שאני אהיה לבד בבית. לפני שנתיים, במצבים כאלה הייתי מבקשת מאחד ההורים שיקח אותי או שהייתי לוקחת רכבת לסבא שלי ונשארת שם עד מאוחר וסבתא הייתה מחזירה אותי ברכב שלה. אך סבא הלך, המצב שונה, ועכשיו ערבים כאלה רק מזכירים לי את מה שאין לי יותר.
"טוב אז יש לך רעיון לאיפה נוכל ללכת?" תום קטע את המחשבות שלי.
חשבתי קצת לפני שחייכתי ואמרתי "לעזאזל יש לי אחד טוב."
פרצופו באותו הרגע היה מעורב עם בלבול וסקרנות כאחד.
~~~
"שיט איך לא חשבנו על זה לפני.." תום אמר לאחר שאמרתי לו לאן לנסוע כשנכנסנו לרכב שלו.
YOU ARE READING
הגיבור שלי
Romansהיי קוראים לי אמה כרמלי בעיקרון החיים שלי נורמלים לחלוטין, אני בת יחידה וההורים שלי נחמדים ומאמינים בי בטירוף, אני די מקובלת בבית ספר שלי, הבנים רוצים לצאת איתי והבנות רוצות להיות חברות שלי, חבורת החברים שלי גדולה ואנחנו מקורבים ועוזרים אחד לשני כשצ...
