הגיבור שלי

פרק 2 - את בסדר?

אחרי שנפרדתי ממאי נכנסתי לשיעור הראשון שלי- עברית עם המורה הכי שטן שאי פעם תפגשו. אני לא יודעת למה זה ככה אבל כל מורה לעברית שלימדה או לימד אותנו היו סיוט. כל שאר המקצועות היו בסדר, אבל בעברית היו חייבים לתת לנו מורים כאלה. זה כאילו כשהם מגיעים לראיון העבודה בבית ספר חלק מהדרישות שהבית ספר ידרוש זה שנאת תלמידים לחינם וידע מורחב בבחני פתע על חומרים מכיתה ד..

התיישבתי בשורה השלישית ליד החלון שאוכל להסתכל על מה שקורה בחוץ בזמן שאני מנסה לא להרדם או לשחוט את המורה והוצאתי את הציוד שלי. המורה כמובן איחרה אז הוצאתי את הטלפון שלי ועברתי על האקספלור שלי באינסטגרם. הייתי באמצע סרטון חמוד על פנדה מתגלגלת בשלג שהמורה נכנסה צועקת לכולם לשבת ומתנצלת על האיחור. הצצתי על השעון לפני שהכנסתי את הטלפון, היא איחרה בכמעט רבע שעה. זה שיא חדש אפילו בשבילה, אבל לא היה לי אכפת כי זה רבע שעה פחות להקשיב לקול המעצבן שלה במשך שעתיים.

אחרי מה שהרגיש כמו נצח ראיתי את כל התלמידים מהחטיבה רצים אל ההפסקה מה שאומר שנשאר עוד רבע שעה עד שהשיעור נגמר.

בואו אני אסביר לכם על הבית ספר שלנו, הבית ספר הוא שש - שנתי, רק שהחטיבה נמצאת בשני בניינים מול התיכון שזה גם שני בניינים שבאמצע יש דשא, מגרש ששם בנים משחקים כדורגל בהפסקות ומתקיימים הטקסים, ספסלים שמפוזרים בכל החצר ומתקני כושר שמשומשים רק בתור ישיבה ורכילויות,. יש מנהלת אחת של החטיבה ומנהל אחד של התיכון והבית ספר כולו שהחליט לפצל את החטיבה והתיכון כך שהחטיבה מתחילים ללמוד בשמונה ורבע ותיכון מתחילים בשמונה וחצי, מה שאומר שהשיעורים וההפסקות שלהם מתחילים רבע שעה לפני שלנו והם נכנסים לכיתות כשאנחנו יוצאים מהם. 

בסופו של דבר השיעור נגמר ויצאתי לחצר לחכות למאי במקום הקבוע שלנו, שם אנחנו אוכלות, מתעדכנות ומרכלות.

חיכיתי לה ושיחקתי בטלפון שלי עד שצל כיסה פתאום את קרני השמש שהיו עליי. הרמתי את מבטי וראיתי את מאיה מולי, נאנחתי, לקחתי את התיק שלי ממקומו לידי ובאתי לקום כשמאיה הרימה את ידה ואמרה "את לא קמה אני רוצה את האוכל שלי, תביאי לי אותו"

למאיה הייתה אובססיביה על האוכל שלי, היא כל הזמן באה אליי ולקחה לי את האוכל מהיד או לפעמים מהתיק, אני בסוף גומרת את היום רעבה או שבעה אבל מהאוכל המגעיל שיש במכונות שנמצאות בכניסה לבניין של התיכון, כל הכסף והתיאבון שלי הולך בגלל זה. לפני שאתם יוצאים עליי אתם חייבים להבין שניסיתי, באמת ניסיתי להיאבק בה אבל זה היה בלתי אפשרי, כשמאיה רפאלי רוצה משהו היא תקבל אותו לא משנה על כמה אנשים היא צריכה לדרוך בדרך.

ישבתי שם והסתכלתי עליה בפוקר פייס, לא מוכנה להראות את הרגשות שלי או יותר נכון הרעב שלי כדי שלא תשתמש בזה. בסופו של דבר היא גלגלה עיניים ופשוט חטפה לי מהיד את הכריך עם השוקולד שעדיין לא לעסתי כי חיכיתי למאי. לפני שהיא הסתובבה בחזרה לחברות שלה היא התכופפה ואמרה לי בשקט שרק אני יכולה לשמוע "גם ככה את יותר מדי שמנה אני רק עוזרת לך..."