הגיבור שלי

אפילוג

"נו תפרדי ממנו כבר!" קראתי לטלוויזיה.

"מה את רוצה מהם?" תום הרים חפיסת ביסלי ריקה מהשידה שלו וזרק אותה לרצפה.

"נו הם לא מתאימים בשיט." 

"הם הגיבורים של הסרט, הם נועדו להיות ביחד." 

"לא תירוץ טוב." מלמלתי.

תום גיחך ועלה על המיטה, הוא חיבק ומשך אותי אליו, "אז אני אגיד ליוצרים של הסרט להפריד ביניהם טוב?" 

"טוב." הסתובבתי וקברתי את ראשי בשקע הצוואר שלו, הוא שיחק עם השיער שלי בזמן שאני לאט לאט נרדמתי.

סיימנו בית ספר לפני שבועיים. כולם בחבורה נולדו מוקדם או נשארו כיתה אז אנחנו מתגייסים מוקדם חוץ מדוד שמתגייס בינואר. הטיפולים עם אבנר ממשיכים, בזכותו, תום והחברים שלי אני מתחילה להרגיש יותר טוב. לא חתכתי כבר שלושה חודשים, בפעם האחרונה בטעות חתכתי במקום לא נכון והתחלתי לאבד הרבה דם, תום מיהר לקחת אותי למיון ומאז הפסקתי לחלוטין.

יותר בגלל שתום משגיח עליי בשבע עיניים מאז.

"ליאור!" שמעתי את הקול של ליליאן קורא מהמטבח.

"מה?" קולה של ליאור מהחדר השני ענה.

"אני צריכה שתלכי לסופר שנייה." ליליאן ביקשה.

"נו אימא אני חיילת במדינת ישראל תבקשי מהבן שלך!" 

"אינעל... שיגמר השירות שלה כבר." הצלחתי לשמוע את ליליאן מתפללת. תום ואני צחקנו אבל השתתקנו כשליליאן נכנסה לחדר.

"תום אתה יכול בבקשה ללכת לסופר? אני צריכה לסיים עם האוכל ואחותך קוץ בישבן." היא התחננה.

"למה את כל הזמן מוותרת לה?" תום שאל עייף.

"כי אני הנסיכה של הבית." ליאור קראה.

ליליאן עשתה פרצוף כאילו אומרת 'מה שתגידי', "בקיצור אתה יכול?" 

הוא נאנח לפני שפנה אליי, "רוצה לעשות סיבוב בסופר?" 

"כן האמת אני צריכה לקנות משהו." 

"מה יש לך לקנות בסופר?" התיישבנו על המיטה וליליאן יצאה מהחדר.

בתגובה רק חייכתי ושמתי נעליים.

"הלו מה יש לך לקנות בסופר?" הוא הושיט יד כדי לדגדג אותי אבל הצלחתי לברוח "אמה!" רצתי למסדרון וחיכיתי בדלת הקדמית מצחקקת כל הדרך." 

שמעתי את הצעדים של תום רצים לכיווני אבל  עוצרים כשליליאן קראה לו לקחת את המצרכים.

"יש לך מזל." הוא כיוון אליי אצבע מזהירה כשהגיע אליי.

צחקתי ונישקתי אותו לפני שפתחתי את הדלת.

"והכל עוד לפניי, כולם רצים מהר מדי!" שרתי עם הרדיו את המילים, "הם מנסים לסמוך עליי זה לא כדאי..."