נ.מ ניקו
גיל 5:
"קום ניקולאס" קולה של אימי העיר אותי, הייתי עייף, מטושטש ועצוב אחרי מותו של אבא. אמא אמרה שהוא שנא אותנו...
"מ- מה קרה?" שאלתי בבלבול, מבטי אל החלון. חושך עדיין.
"קום" היא פוקדת בשנית, מכוונת את העששית לפני ומסנוורת אותי.
היא לא נותנת לי להתעשת ותופסת את ידי בחוזקה, גוררת אותי בכותונת הלילה איתה לעבר המסדרון
הגענו לאחד החדרים הנטושים באזור הטירה ואימי מזמזמת מנגינה חרישית
"אתה תהיה המלך הבא ניקולאס, אתה תשלוט בממלכתנו" היא אומרת וצוחקת. "זה לא יקרה" היא אומרת בקור שגורם לי לרעוד ומסתובבת אליי, סכין בין אצבעותיה.
"אמא.. אני פוחד" ייבבתי, מפחד מהסכין הנוצצת
"אין לך מה, זה עולם רשע.. אני גואלת אותך ממנו" היא אומרת ומקרבת את הסכין למפרקי ידיי.
"שלא תעזי!!" כריסטיאן הטיח משום מקום, תופס את ידיה של אימי והסכין קורעת את ידיו.
דם רב זורם אבל הוא נחוש, הוא נלחם בה על חיי.
הוא מתנשף בכאב אבל לא עוזב את הסכין.
"תברח!!" הוא שואג עליי.
אז ברחתי.
גיל 7:
"ו.. עכשיו" כריסטיאן אומר ואני שולח את החץ. "כמעט" הוא אומר ופורע את שערי.
"אפשר זהו להיום?" שאלתי בעייפות, "כבר כמעט שקיעה, ואנחנו פה מארוחת הצהריים" התלוננתי.
כריסטיאן לקח ממני את החיצים והקשת, מכוון ויורה שלושה בבת אחת, כולם לשלוש מטרות שונות וכולם בדיוק נמרץ.
"אתה תהייה לוחם גדול ניקו" הוא פורע את שערי בחיבה.
"כמוך?" שאלתי בעיניים נוצצות.
"יותר ממני ילד, הרבה יותר. כל העולם ישמע עליך"
גיל 9:
"אני פוחד כריס" ייבבתי בתוך חיבוקו של אחי הגדול.
כריס חיבק אותי בחזקה. "תביא לי את הגיטרה" הוא מעודד ועיניי בורקות, תמיד אהבתי לשמוע את כריסטיאן מנגן על הגיטרה שלו.
הוא ניגן לי וניגן לי, משרה עליי תחושת ביטחון. "היא לא תפגע בך, לא כל עוד אני כאן" הוא מבטיח.
אני בוטח באחי הגדול. אני בוטח בו בחיי.
גיל 12:
"לאן אנחנו הולכים?" שאלתי את כריס בבלבול, לבשנו בגדי כפריים וברחנו דרך התעלה לשוק.
"אתה עוד תראה" הוא עונה בערפול וממשיך ללכת.
"כריסטיאן" אישה בגיל העמידה קמה כשנכנסנו לחנות, היא נישקה את לחיו של כריס ואז סקרה אותי בחיבה. "אתה ניקו, נכון מתוק?" היא שואלת במתיקות והנהנתי.
"כריס מה הולך פה?" שאלתי שוב.
"זו דודה שלך, ואתה הולך לגלות מה באמת קורה פה."
גיל 13:
"אתה יודע שהיא מאורסת, נכון?" שאלתי את כריס תוך ששחררתי בו שלושה אגרופים.
הוא הדף אותי והפיל אותי. "ממתי זה עצר אותי אי פעם?" הוא שאל.
חייכתי. אחי יודע להשיג את המטרות שלו, במיוחד את הנערה המסוימת ששיגעה לו את המוח בימים האחרונים בשוק התחתי.
"הי הי הי, לאן אתה הולך?" שאלתי כשכריס לבש חולצה וירד מהזירה.
"אתה מזיע כמו תינוקת," הוא מגחך. גנחתי בייאוש. "תתאמן. אתה צריך להיות חזק" הוא אמר וסימן לעבר שק האיגרוף.
"די, נמאס לי להילחם בלי מטרה, אני רוצה להילחם מולך!!" זעמתי.
כריס לא הוריד את החולצה אפילו, הוא דחף אגרוף לבטני והשתנקתי, הוא שלח לי רגל ומעדתי על הרצפה, מתכונן למכה את הוא תפס אותי במהירות שיא שניה לפני ההתנגשות.
"אמרתי לך. תתאמן ילד" הוא אומר ומושיב אותי על רצפת הזירה הקרה. נשפתי בבוז
"כאילו שאי פעם אצטרך את זה, אתם בכל מקרה לא תיתנו לי להילחם כמו שאתה נלחם" אמרתי בכעס והתרוממתי, מתחיל להתיר את הבד סביב מפרקי אצבעותיי וזורק אותו הצידה,
כריסטיאן חייך עברי את החיוך ששמר רק לי. "אתה תהייה הלוחם הכי גדול שיש. כל העולם ישמע עליך" הוא חוזר על משפטו הקבוע.
עבר כמעט חודש מאז שכריסטיאן החל לצאת עם איזבל, ואז יום אחד הוא נכנס לזירה מצוברח. "מה קרה?" שאלתי אותו
הוא נאנח. "יוהן רוצה שנלך לעזור לאחד השבטים במלחמה, הוא רוצה שכולם יהיו מאוחדים בבוא העת" הוא מסביר לי.
"אוקיי.. אז?" שאלתי, לא מבין את המצב רוח.
"אסור לי להגיד לה למה אני עוזב אותה, היא תיפגע" הוא אומר ומאגרף את השק.
"אני בטוח שהיא תבין" אמרתי בחיוך והסטתי את רגלי והוא נפל. "ואני מתחיל לנצח אותך."
גיל 14:
"היא אמרה לא. יש בעיות עם זה?" כריסטיאן עומד מאחורי איזה בכנסיה, מפריע לטקס החתונה המזויין
ליאו האדים בזעם. "תקשיב לי טוב חתיכת בן זו-" הוא נעצר כשכריסטיאן הרים את ידו לאות עצירה והסתובב אל הקהל.
"יש מי שמתנגד לנישואים האלו?" הוא שאל. דממה השתררה באולם. חרקתי את שיניי. נמאס לי מהטיפש הזה!!
"אני!" קראתי, אחרי הגיעו עוד קולות רבים ועד השקיעה כבר אחי היה נשוי לאהובת ליבו.
ואז התחילה המלחמה.
"תשמור עליהם!!" כריסטיאן שאג לאחד החילים, הבטתי במחזה בעיניים קרועות.
נערה מטפלת בדוד המת שלי, אני מחזיק את חרבי ברעד. על מי אני עובד? אני מת מפחד.
"זה הוא, קחו אותו!" אחד מרעולי הפנים אמר ולא הבנתי למי הוא מתכוון. ואז קת החרב ננעצה בראשי וראייתי השחירה.
כשקמתי.. קמתי לחיים חדשים.
---
פרק ראשון!!! אני כל כך מתרגשתתתת
YOU ARE READING
אני מלכה!✔︎
Romance"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני...
