סורי שלא העליתי מוקדם יותר, הרגשתי נורא כל היום ולא הייתי מסוגלת לחשוב על כלום😓
---------------
נ.מ ניקו:
"היי..." אמרתי, כמעט בהיסוס, המום ממה שהמוח שלי לא היה מסוגל לעכל.
אמור.. אות מהבית!. כריסטיאן כן בא להציל אותי! הוא כן שלח לי הצלה! כריסטיאן לא שכח אותי!!
כמעט בכיתי מרוב הקלה. אח שלי חושב עליי. זה הפיח בי תקווה.
"תודה ריקרדו.. אני חושב שנסתדר מפה" דנטה אומר ושובר את קרב המבטים שערכנו.
אמור ידעה שזה אני, היא הוכיחה את זה כשביקשה ממני לנצח באותו היום אבל הייתי טיפש ולא קישרתי. חוזרים הביתה!!
ריקרדו יצא, דנטה לא אמר מילה. איש לא אמר. עקבנו אחרי תנועותיו, הוא הולך לעגלת האלכוהול, מוזג לעצמו כוס זכוכית גסה ובה משקה זהוב, מתיישב על הספה ברגליים פשוקות.
"נו" הוא נוהם. נדרכתי. הוא לא באמת מתכוון... "אחותי חושבת שאני סוף סוף ראוי להצלה?" הוא שואל ואני נרפה, אבל העוינות בקולו לא הרגיעה אותי. אבל לדנטה היה מטען. "היא חושבת שמותר לבוא לקחת אותי, אותנו מפה? היא מסוגלת פאקינג לחשוב בכלל?!" הוא שואל.
אמור בלעה את רוקה, מבוהלת ומבולבלת. לא התגובה שציפתה לה.
"אז איך יוצאים מפה?" שאלתי בעיניים נוצצות. "הצלח להתגנב מספינה? מלחמה? צבא קטן של לוחמים?" פנטזתי ללא הרף על היום בו כריס יוציא אותי מפה. דנטה הביט בה לרגע דמום וחיוך התעקל על שפיות, הוא החל לצחוק את הצחוק המסוכן ששמור רק ליריביו הגדולים.
"הם לא באו להציל אותנו" הוא אומר ומוזג לכוס שלו עוד מהמשקה.
כיווצתי את גבותיי. "אבל אמור כאן, היא תעזור לנו!!" התעצבנתי. "תפסיק להיות פסימי!"
אמור נראתה מבוהלת, בטח. עם התגובה של דנטה מי לא תהייה מבוהלת? "ניקו.." היא ניסתה לומר.
"לא, הוא חייב להבין שסוף סוף יש לנו סיכוי!, אפשר לחזור הביתה!" אמרתי, מאושר עד התפקעות.
דנטה התרומם ודפק את הכוס על השולחן. "אין הביתה!! אין!!" הוא שואג. הבטתי בו בהלם.
"מה נסגר איתך?! אתה מבהיל אותה!" התעצבנתי. "וברור שיש, כריס לא נטש אותנו!, הוא הביא אותה כדי שתספר לנו את תוכנית הבריחה!" אמרתי. "תגידי לו אמור, תגידי לו שיש לך תוכנית" אמרתי.
היא שתקה, מרימה את עינייה האדומות.
"היא שבויה כאן ניקו. בדיוק כמונו" דנטה נוחר בבוז. קפאתי.
לא.. לא זה לא יכול להיות... "אתה משקר!!" צעקתי, מנסה לשלוט בדמעותיי, בכאב, בכעס, העלבון... הו, העלבון.
YOU ARE READING
אני מלכה!✔︎
Romance"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני...
