אני מלכה!✔︎

פרק 2- דם ומוות

נ.מ ניקו: 

גיל 17:

"קום! קום כבר, עצלן!!" קונור הולם על גופו של דנטה. דנטה השתנק אבל לא זז.

אבל איך יזוז? הוא נלחם אתמול מול שלושה, ולא בנפרד, הוא היה חיה, הוא היגן עליי כי מישהו הדף אותי חזק על הקיר והתעלפתי.

יכולתי למות אם לא היה בזירה כדי להגן עליי. אני חב לו את חיי בפעם ה.. אני לא זוכר כמה. הגיע הזמן להחזיר, ולו רק פעם אחת.

"אני אלחם הפעם" אמרתי והתרוממתי מרצפת התא וקונור החל לצחוק יחד עם השומר.

לא התייחסתי. עניין של הרגל. "אתה לא בידור ילד. מה תעשה?, תעוף לקיר ותתעלף?" הוא צוחק.

נהמתי כלפיו בהזהרה ותפסתי בחולצתו. "אני מאתגר אותך לומר את זה כשהשד ער" אמרתי.

ככה קראו לדנטה פה בחור המזויין הזה. 'השד'. והאמת? הוא אהב את זה. כי רק ככה הוא יכל להגן עליי.

כי כולם רצו להילחם עם השד, וכולם רצו שהוא ינצח, והכי חשוב- כולם רצו שהוא ימות. ולא יכולתי לתת לזה לקרות.

הנחתי את כד המים שלי ליד דנטה וחרטתי על הרצפה לאיפה נעלמתי. הלכתי אחרי קונור בשביל האינסופי שהוביל בסופו של דבר לזירה.

"הם חטפו אותנו ילד, תילחם!" דנטה שואג לעברי. הבטתי מטושטש מולי, אני ודנטה קשורים בידינו ואני סורק את סביבתי.

אנחנו רק שנינו מול עשרה סוקוזים.

"אם רבים מידיי!" אמרתי ברעד. "ואני לא מצליח להתיר את החבלים" ייבבתי בפחד. אני רק בן ארבע עשרה. אני לא יודע להילחם.

דנטה נהם וקרע ממנו את החבלים בכוח כשקריאות 'הרגו אותם' ברקע. הוא פנה אליי וקרע ממני את החבלים במהירות ובאותה נשימה הדף ממני חייל. "עצרו!!" קול רועם גרם לחיילים לקפוא. "הם ילחמו בזירה" הוא אומר ובכך חותם את גורלי. לימים למדתי ששמו הוא לאונרד סוקוזי. מלך הסוקוזים והאדם שהרס את חיי.

מהלומות הקהל העירו אותי מהרהוריי. "אתה הבא בתור" אומר קונור ונעלם. הוא יודע שלא אברח. כמות הפעמים שניסינו לברוח גבוהה ממספר הפעמים שדנטה הציל את התחת שלי ממוות.

"חמש!, ארבע!, שלוש!, שתיים!, כניעהה!!" שאגו הקהל המשולהב. "מוות! מוות! מוות!" הום צורחים את גורלו של הלוחם המסכן.

בדרך כלל הלוחמים היו אבות או אחים שניסו להשיג מעט אוכל למשפחתם כדי להחיות את נפשם. האחרים היו שגרירים של רמי המעלה שהימרו על מותם או ניצחונם של המתמודדים.

"מת" פסק השופט ונהייה שקט שאחרי הסערה. כעבור שתי דקות נכנסתי במנהרה שמובילה לזירה. הזירה הייתה בור ענקי ועמוק שסביבו ישבו הצופים צמאי הדם. איש לא יכל לברוח מהזירה ובמקרה שניסה הקשת היה מוכן לשסף אותו במהירות הבזק.