נ.מ רוז
הבטתי בשד במבט מאיים, חדור מטרה.
השד לא דיבר, שתי הבחורים שריסנו אותי כי די בעטתי במפשעה שלו אחזו בי חזק.
"את יודעת, יחסית לנסיכה את טיפשה, ממש טיפשה" השד מוציא את החנית שלו מהאדמה בכוח.
נשפתי בבוז, מביטה בעצמי בהשתקפות דרך הנחל שהיה קרוב, אני נראית זוועת אנוש, שמלתי קרועה, פני מלוכלכות, שערי הבהיר מרושל בפקעת שבקושי מחזיקה משהו.
הרמתי מבט בזעם. "אתה לא תדבר אליי ככה" סיננתי.
השד חייך אלי, עיניו הבהירות איבדו את האור והפכו שחורות. "תכריחי אותי" לחש באזני.
השתנקתי. פחד החל לחדור לעצמותיי.
אני אחת.. מול כולם.
הזעפתי את מבטי. "אתה רוצה עוד בעיטה?" שאלתי בנונשלנטיות מוחלטת.
השד הרים גבה. "אני מעדיף שהידיים שלך יגעו לי בזין, ולא הרגליים" אמר בהתגרות.
צחקתי במרירות. "רק תנסה, ואז השיניים שלי יכרתו לך אותו, חבל עלייך." אמרתי בקור.
בדל של חיוך עלה על שפתיו. "מעניינת" אמר בפשטות ונקש באצבעותיו. "קחו אותה" אמר ובבת אחת נגררתי לאחור על ידי שתי הבריונים, השד הפנה את גבו אליי והשתוללתי בזעם ו... בפחד.
"תעזבו אותי!! תעזבו אותי!!" צרחתי בפחד.
"שקט, טיפשה" נהם אבי וסטר ללחיי, השתנקתי כשדחפו אותי לתוך תא מעופש בספינה, התא שמעולם לא התקרבתי אליו. התא של-
"הנסיך כריסטיאן דחה אותך, את מגעילה אותו, הוא מעדיף שחורה בשמלות מתייפייפות, שחורה מחורבנת!" אבי צרח.
מבחינת אבי- כי עור היו משרתים. עבדים. פחותים. נחותים. טיפשים.
כל כך לא נכון. הייתי גאה בנסיכה איזבל, היא עשתה דבר שאף בחורה לא הייתה עושה.
היא אמרה לא. על חשבוני, על חשבון החיים שלי.
"את תענשי על כך. בחומרה" הוא שואג ויוצא, טורק אחריי את הדלת.
ישבתי בפינה, מכווצת בבהלה ובפחד. מה עשיתי שזה מגיע לי?
כריסטיאן בחר בליבו, איזבל בחרה בליבה ואני?...
אני לא זכיתי לבחור, לא הייתה לי את זכות הבחירה.
לא הצלחתי לתפוס את משמעות הזמן, רגע לילה- כשמגיעה שמיכה ופתאום בוקר, לוקחים את השמיכה. אין דלת בתא כך שלא יכולתי לדעת כמה זמן עובר, לפעמים היה נדמה שהלילה נמשך רק כמה דקות או שלפתע לא ישנתי במשך ימים ארוכים.
דלת התא נפתחה וקפצתי בבהלה. בדרך כלל השומר נוקש פעם אחת, הפעם הדלת נפתחה בפראות.
בפתח עמד אבי. יחד עם שתי בחורים. "את צריכה ללמוד לקח. ילדה טיפשה, ביישת את שם אביך, את שם ממלכתך!" שאג בזעם.
בלעתי את רוקי, פתאום כל אימוני החרב, הקשתות והלחימה לא עזרו לי פה. הייתי משותקת לחלוטין.
"תלמדו אותה נימוסים" אמר אבי בקור וטרק את הדלת אחרינו, נועל אותה.
שתי הבחורים התקדמו לעברי בחיוך מזוויע.
"לא.." לחשתי באימה, מתכווצת בפחד. "לא! לא!" צרחתי בבכי.
איש לא שמע לי. לא מאז.
אז למה לי לטרוח ולבכות?
הם הכניסו אותי לחדר מעופש, מצחין וחסר חלונות.
בלעתי את הפחד שלי, עוטה מסכה קרה על פני. דלת התא ננעלה מאחורי ונשימתי נעצרה.
לא זזתי במשך נצח עד שהתחלתי לנשום שוב כראוי.
הבטתי סביבי ומצאתי שמיכה מעופשת מקופלת לצד קערת ברזל חלודה. איכס.
התיישבתי על הרצפה הקרה, משעינה את ראשי על הקיר ומצפה לעינוי.
דלת התא נפתחת ואני מסיטה מבט לעבר הכניסה באדישות.
עמדה שם בחורה. "אלוהים אדירים.." היא רצה לעברי ומניחה צלחת קטנה עטופה מפית.
"רוז.. איך-" קולה נשנק. היא מכירה אותי?...
אני לא מכירה אותה, גם אם פרופסור רונאלד יעמוד מולי לא אזהה אותו, אני מטושטשת ורעבה כל כך.
"רוז, רוז! תסתכלי עליי בבקשה" קולה של הבחורה הופך מוכר יותר ויותר, מולי נגלות פנים מוכרות. פנלופה.
"פני.." לחשתי והיא משכה באפה. פנלופה היא אחת הבחורות שנמכרו לשפחות, כמו הנערה ההיא, שהלכה עם כריסטיאן בספינה.
פני חיבקה אותי. "חשבתי שאת מתה" היא התנשפה וחיבקה אותי. "לא הגבת לי" היא מסבירה ולפתע היא מזדקפת.
"השד.. הוא פה" היא לוחשת בבהלה ומתרוממת
"פנלו-" היא תפסה את פי בבהלה.
"אם ידעו שאני מכירה אותך.. הם לא ייתנו לי לפגוש אותך יותר" היא אומרת ובורחת מהתא.
הסתערתי על הצלחת, מורעבת, תשושה, כאובה.
היא הייתה ריקה. רציתי לצרוח בתסכול.
ואז דלת התא נפתחה, קפצתי ממקומי ברתיעה.
השד עמד שם. גבוה, שרירי וחסון. שערו השחור פרוע על פניו ועיניו הבהירות זוהרות בחושך.
מתוך אינסטינקט הזדקפתי בכניעה, פושטת את שמלתי ומתיישבת מולו על ברכיי.
השד קפא. הוא לא אמר מילה וצפה בי מסדרת את שערי לאחור ומשפילה מבט.
"תסיים את זה.. מהר" ביקשתי בקול צרוד ודאוב.
הוא לא ענה, רק הביט בי ממקומו. "קומי" אמר בקור.
התרוממתי בצייתנות. כל כך פחדתי שיפגע בי.
"מי פגע בך?" הוא שאל בקולו מקפיא הדם.
הרמתי את עיניי אליו. "אף אחד" לחשתי. שקר. שקר!!
השד תפס את פני, נדרכתי. "אני לא אוהב שמשקרים לי. תדברי עכשיו" לחש באזני.
בלעתי את רוקי. לא.. לא אתן לו להשפיל אותי ככה.
"ואם אני לא רוצה?" שאלתי בהרמת גבה, מוציאה כל גרם אדישות שהיית מסוגלת למצוא כרגע.
"את תישאי בהשלכות. והן לא יהיו נעימות" הוא מאיים.
חייכתי אליו חיוך מתקתק. "אדום זה כלנית, כחול זה סיגלית, בידי חמש אצבעות ועבורך ארים את השלישית."
YOU ARE READING
אני מלכה!✔︎
Romance"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני...
