נ.מ רוז
"אני חושב משום מה, שאת מאוהבת בי" צחק וחבטתי מעט בגופו.
"תסתום טיפש" נהמתי אך החיוך לא הצליח לרדת מפני.
אלוהים זה כל כך דפוק, תילחמי בו רוז!!
דנטה חייך אליי חיוך מדהים שמוטט כל חומה. "משום מה, אני חושב ש-"
הוא נקטע באמצע, גופו נפל על הרפה בחוסר אונים.
"דנטה!!!"
"תעצרו!! תעצרו כולם!!" צעקתי והתרוממתי, משספת את החרב שלי באוויר ומרחיקה את כולם מדנטה.
"מה את רוצה ילדה קטנה? נאבדת? בית הבובות בצד השני" נהם אחד מראשי המורדים
הרמתי אליו את חרבי. "אתה לא רוצה להתגרות בי, נכון?" שאלתי.
הוא חייך. "תני לי סיבה אחת לא להרוג אותו" הוא אומר בקור.
"הוא הרג את אחי, את אבי, את-"
"את אבא שלי" קטעתי אותו, הוא הרים לי מבט.
"אז את בעצמך הבאת לי את הסיבה, הוא רוצח!"
"הוא מציל אנשים!" נהמתי. "אתם לא מבינים את זה, נכון?, אתם מסתכלים רק על המוות של האנשים שלכם, אתם לא מסתכלים על הטוב שהוא עשה, הוא הוציא אותנו מגלות! אבי רצח הרבה יותר!" נהמתי בכעס.
כולם השתתקו, נאנחתי. "תראו.. אנחנו אי, אנחנו עם אחד קטן לעצמנו, אל תתנו למריבות להחריב אותנו" ביקשתי. "שחררו אותו"
כולם צחקו. "הוא השד, לה- דיאבלו, דיבאל" אמר הבחור בכמה שפות וגלגלתי את עיניי.
"הוא הבחור שיוביל אותנו לניצחון" התעקשתי, לא מורידה את ידיי מהחרב.
הם הביטו אחד בשני, "אוקיי.." אחד מהם אמר בהיסוס וקרא לשניים, הם הרימו את דנטה והוציאו אותו החוצה.
"למרפאה," ביקשתי, לפתע כמה ידיים תפסו את גופי בחזקה, השתנקתי וניסיתי להילחם בהם.
"תעזבו אותי!!" צרחתי ונעתי בניסיון להחלץ מהם, מזווית ראיתי את שתי הבחורים עולם למעלה עם דנטה מחוסר ההכרה.
"דנטה!!" צרחתי, דמעות זולגות מעיניי, ואז הסיוט התגשם.
הם השליכו אותו מהצוק. "לא!!!" צרחתי, בועטת באחד הבחורים אך זה לא משנה, הם שיחררו אותי
רצתי כאחוזת מוות לקצה הצוק, מתנשמת בכאב. "דנטה!!" צרחתי, תופסת את שערותיי בכאב, קרסתי על הרצפה בבכי.
"הוא גם ככה היה מת רוז" אמר קול שקט, הסתובבתי, דומעת.
בחור עם עיניים ירוקות ושיער בהי למדיי, דילן. השומר שלי כשנסענו לליכטנשטיין, הוא היה הנורמאלי מכולם.
"ד- דילן.." ייבבתי, הוא ירד על ברך אחת ואסף אותי לחיבוק, פרצתי בבכי בפעם המי יודע כמה.
"תרדי לצלע ההר" הוא לחש לפתע באזני.
YOU ARE READING
אני מלכה!✔︎
Romance"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני...
