אני מלכה!✔︎

פרק 24- מתישהו

נ.מ מתיאו

כעבור 3 שנים

"אלמה, תביאי לי את החץ מתוקה" אמרתי בקול חמים.

יד שמנמנה הושיטה לי את החץ מהמנשא שלו תוך כדי ששפתיה מתעגלות לכדי חיוך. "תודה חתולונת" אמרתי והיא טיפסה חזרה על מנשא הגב שלה במיומנות. הרמתי את החץ ויריתי אותו,

סווויששש- הציפורים עפו לכל עבר והבמבי הקטן נפל דומם.

הלכתי לעבר החיה המדממת כשביתי הקטנה על גבי ורכנתי אליה, בודק שהוא מת, הוצאתי את הסכין וחתכתי את גרונו, ביתי הקטנה צופה במלאכה בשקט. היא כבר התרגלה לכך.

קשרתי את רגלה של הבהמה המתה לחבל והתחלתי למשוך אותו אל מחוץ ליער בעוד אלמה רדומה על המנשא שלה.

עשיתי עצירה בבית והנחתי אותה לישון וג'יזל קופצת על ההזדמנות ומתנדבת לשמור עליה עד שאחזור מהשוק כשאמכור את הבשר שצדתי.

...

"אלמה!" קראתי בקול ונכנסתי הביתה. "אבא בבית!" קראתי בקול ולפתע דמות קטנטנה בשמלה ורודה מנופחת ושיער בלונדיני קשור בסרט קפצה עליי בחיבוק.

"אבא!" היא קראה במתיקות והרמתי אותה עליי, מנשק את לחייה השמנמנה. "אבא! דודה איזה אמרה שנבוא לארוחת ערב אצלם, היא אמרה שהיא ממש רוצה שאני אבוא כי אני הכי יפה!" היא אומרת בעיניים נוצצות.

צחקתי והורדתי אותה. "את בהחלט הכי יפה חתולה" אמרתי ושוב קולי נמלא געגוע לאימה לשמע שם החיבה.

"אתה האבא הכי הכי!" היא אומרת ונושקת ללחיי. "ודודה ג'יזל אמרה שאתה צריך להפסיק להתמודד" היא אומרת ואני מבולבל.

"למה שלא אתמודד?" צחקקתי ורכנתי אליה על ברך אחת בעוד היא משחקת עם בובות הפרווה שלה.

"אמרתי להתבודד אלמה, להתבודד. אבל בסדר" קולה של ג'יזל נשמע כשהיא ירדה למטה בחיוך קטן. נאנחתי.

"אני מניח שאת ואיזה תכננתם להביא איזו בחורה לארוחת הערב?" אמרתי במעט תסכול.

"נכון. ואתה בא מתיאו. איזה לא תקבל לא" היא אמרה ושילבה את ידיה.

"אז תגידי לה שאני לא אומר לא, אני מסרב בנימוס." אמרתי בקול קפוא שהיא כמעט נרתעה לאחור.

"מתיאו.. עד מתי תהיה ככה? רק עם אלמה או בציד? זה לא חיים, אתה צריך בחורה, בחורה שתעזור לך עם אלמ-"

"אני ואלמה בסדר לבד!" קראתי בזעם והיא השתתקה, גם אלמה.

פאק. "בואי נדבר בחוץ" ביקשתי והיא הנהנה, יוצאת. רכנתי לעבר אלמה.

"אבא.. למה אתה צועק?" היא שאלה במתיקות והמשיכה לשחק עם הבובות שלה.

"כי אבא טיפש טיפשוני לפעמים" אמרתי בחיוך קטן והיא צחקקה.