נ.מ ניקו.
השבוע הנעים נשאר מאחור.
לא ראיתי את הבחורה הזו שוב מאז המקרה.
דנטה ראה שמצחי מתכווץ "שוב האתנה הז-"
"אפרודיטה." קטעתי אותו. "אלת האהבה" המשכתי ונשכתי את שפתיי.
"קראת לי?" קולה נשמע מאחורי וקפאתי, הסתובבתי מזירת האימונים כשאני ללא חולצה ומזיע. כמה נחמד לי.
"אפשר לומר." הקשחתי מעט את קולי. "כבר כמעט חודש" הוספתי. דנטה גלגל את עיניו ובא ללכת.
"תישאר" היא פוקדת והוא מרים גבה.
"אשמח לדעת מי זו שפוקדת עליי דברים" הוא נוהם.
הבחורה גיחכה. "תעשה מה שאומרים לך מונטז'ו" היא אומרת באדישות לדנטה. כולם ידעו שהיינו נסיכים ולו רק כדי להשפיל אותנו יותר.
עיניו של דנטה בערו ועצרתי אותו מלהסתער עליה. לדנטה מחקו את הקוד 'לא- נוגעים- בבנות' לפני שנתיים. כשאחת הזונות ניסתה לרצוח אותו.
"תרגיע" אמרתי לדנטה ועצרתי אותו מחזהו. "מה את רוצה?" שאלתי.
הבחורה לא ענתה. "אני מחזירה אתכם הביתה" היא אמרה וקפאנו.
"לא אמרת לי שהם גלמים. יהיה יותר קל ככה" מישהו בא מאחוריה. קונור.
התכוננתי להגן עליה אבל היא התעלמה ממנו. "אתה יכול להוציא אותם מפה או לא?" היא מסננת לו.
הבטנו בקונור בבלבול. "מה קרה לנאמנות שלך למלך?" דנטה שאל בחשד מכניס אותו מאחורי גופו.
"נעלמה. פקחו את עיניי" הוא אומר לעבר הנערה. מה?.
"טוב, נהדר לכם. אנחנו לא משתתפים בזה" דנטה אמר ומשך אותי איתו משם.
"רק בא תסביר לי את התוכנית ההגיונית של פאקינג לא לברוח מהחרא הזה?" שאלתי כשחזרנו לתא.
"אני לא סומך עליהם ניק. אני לא אשתתף בתוכנית לא ממומשת שוב." הוא נוהם ומשפשף את מפרק ידו.
התכווצתי, הרמתי גם אני את שרוולי מעט וחשפתי את הסימן שהוטבע על גופם של המורדים.
חרב מלאה בדם. יצירת מופת מכאיבה על גוף אותו האדם, כל בוגד יכול לבחור איפה יצרבו אותו. שנינו בחרנו במיקום זהה. מפרק היד.
שמתי את ידי על מפרק ידו והוא שם את ידו על מפרקי. הבטנו אחד בשני במבט נחוש. "לא נפרדים" אמרנו יחד.
דנטה הנהן ועזב את ידי. "שלא תעז לבטוח שוב במישהו. פעם הבאה שזה יקרה זה יעלה לך בחייך" הוא מזהיר.
הנהנתי. "מחר יש קרב, לשנינו" הזכרתי ונשכבתי על השמיכה.
הוא לא ענה, הרמתי אליו מבט וראיתי את מבטו השבור. "הי, בחור גדול" אמרתי והתיישבתי לידו, תפסתי בעורפו וסובבתי אותו אלי בנחישות. "אנחנו נצא מפה. אנחנו ננצח. אנחנו לא מוותרים. זה מובן??" שאלתי. דנטה לא ענה לי והסתובב כשגבו אליי.
YOU ARE READING
אני מלכה!✔︎
Romance"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני...
