נ.מ ניקו.
אף אחד לא אוהב להתעורר משפריץ של מים קפואים על הפרצוף. גם לא אני.
פקחתי את עיניי בבהלה וראיתי את אמור עם הכלי הרצחני- הדלי.
"קום כבר." היא אומרת, אני מביט בה המום ומטושטש. "קום. אין זמן לישון" היא ממשיכה.
התרוממתי בעייפות מהמיטה הנוחה כשאני לפתע שומע נהמה עצבנית. פאק.
קפצתי בזריזות לחדר של דנטה, עיניו חייתיות. "מה את פאקינג עושה?!" הוא שואג.
נכנסתי בניהם, מעלה חיוך מתוק. "מממ מקלחת בוקר?" הצעתי ואמור גלגלה את עיניה.
דנטה הרים אצבע מזהירה. "את... תתרחקי ממני. את אמורה לדעת את מקומך" הוא נוהם. "אני די בטוח שהצלנו לך את התחת בזה שאת תחת חסותנו" הוא ממשיך. אמור התכווצה אך לא הנידה עפעף.
"אני עושה מה שצריך כדי לצאת מפה" אמור נוהמת במבט נחוש. "בשונה ממך" היא מביטה בסלידה בדנטה.
דנטה תפס בגרונה. "את לא יודעת עליי כלום" הוא נהם, עיניו מיוסרות.
"כן? מה עשית פה חוץ מלשבת על התחת בכיסאות נוחים ופעם בחמש שעות לתת למישהו אגרוף?? אני נלחמת בכל רגע על החיים שלי!" היא צרחה, גופה מאדים כשהיא קולטת את גודל הטעות.
דנטה מסתובב והולך.
הבטתי בה בזעם. "מי את שתשפטי אותו?" שאלתי. היא לא ענתה, היא גאה וזקופה.
"הוא סתם מתבכיין כמו תינוק, בפועל הוא לא יעשה כלום חוץ מלחפש את הפרס שלו אחרי הקרב וללקק את הפצעים שלו" היא אומרת.
"את בלתי אפשרית" אמרתי, יוצא החוצה למרפסת ומותיר אותה לבד.
"הם צורחים בראש שלי" דנטה לוחש, מבטו חלול. נשכתי את שפתיי. "הם רוצים להרוג אותי, הם שונאים אותי" הוא מתנשם.
"הי, תסתכל עליי" סובבתי אותו אליי במהירות. "אתה עשית כל מה שיכולת כדי לשרוד, אתה חזק דנטה, אתה פאקינג השד. כולם מפחדים ממך" אמרתי באש בעיניים.
הוא הביט בי בכאב. "אני אף פעם לא רציתי לרצוח אותם, אני-"
"רצית להציל אותי. ואף פעם לא אוכל לגמול לך על כך" אמרתי ותפסתי במפרק ידו. הוא היסס אך לבסוף עשה את אותה התנועה.
"היא דומה לה ניקו" הוא לחש. הבטתי בו בבלבול.
"היא דומה לה??" שאלתי, כמעט לחוץ. דנטה סיפר לי על האהובה שלו פעם אחת, והפעם ההיא השאירה צלקת בליבי
דנטה הנהן. "היא דומה לקאיה" הוא אישר.
הושבתי אותו על הכיסא הקרוב. "היא לא כמוה, היא לא קשורה אליך. ואתה לא תעשה את הטעות הזו, עם שום בחורה" נהמתי.
באותו רגע רציתי לרצוח מישהו.
דלת החדר נפתחה. ריקרדו.
נעמדתי, מחפש את אמור בעיניי. נעלמה. "נהוג לקום כשאני מגיע" הוא אמר בחיוך שטני.
YOU ARE READING
אני מלכה!✔︎
Roman d'amour"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני...
