אני מלכה!✔︎

פרק 6- אמור

נ.מ אמור

גיל 13

"תזיזי יותר את התחת שלך" ריקרדו צורח עליי.

ניגבתי זיעה מפני, בגדי הגוף החשופים לא נוחים לי ואני כל כך מפחדת. כל כך כל כך מפחדת.

בלעתי את רוקי והנהנתי במהירות, מעגלת את תנועות פלג גופי התחתון, מנתקת אותו מהעליון ומניעה אותם לפי הקצב שהוכתב לי.

התנשפתי העייפות אחרי חמש שעות רצופות של אימונים, כבר כמה שבועות אני נמצאת כאן ועוד לא התרגלתי.

"תתקלחי" ריקרדו נוהם ודוחף לי חבילת בגדים. הנהנתי בחלחלה.

יצאתי מהמקלחת ופניתי לבגדים. הם נעלמו, במקומן היו שרשראות גוף זהובות עם אבנים.

לבשתי אותם בתקווה שיצניעו את איברי.

ספוילר: זה לא קרה.

פתאום נכנס ריקרדו לחדר ההלבשה בו היינו לבד. הוא פשט את מכנסיו ודחף אותי על הרצפה

השתנקתי בכאב כשגבי פגע בקיר. הוא נעמד מולי בכל גודלו.

מול ילדה קטנה.

הוא תפס בשערי ומשך אותי קרוב מידי לגופו "עכשיו נלמד את השיעור השני" הוא חייך בשטניות.

גיל 15:

"מי זה?" פנלופה שואלת בהתרגשות כשנער חדש עולה לזירה.

סרקתי אותו, אבל ריקרדו היקר לא נתן לי זמן לחשוב. "כלבה" הוא נוהם. לא עניתי. שיקפוץ לי.

הוא תפס אותי בחזקה וסובב אותי אליו, סוטר לפניי. לא הזזתי שריר, עוטה את המסכה האדישה.

"קראת לי?" שאלתי מתיקות, נהינת לראות את פניו האדומות מאדימות יותר.

"את הולכת לדם היום" הוא אמר. כל הבנות השתנקו והשתתקו. "אולי הוא ילמד אותך לשמוע" הסרסור שלנו אומר ברוע ותופס את קטיה משערה הבלונדיני והחלק. "ואת הולכת לשד. הוא אוהב בלונדות" הוא צוחק עליה. קטיה ייבבה ונעלמה על ידי אחד השומרים.

"ואת- אני אקח אותך באופן אישי." ריקרדו אומר לי בחיוך שטני.

הרמתי את המסכה שכיסתה את פני ואספתי את שערי.

"הו לא. תשאירי פזור. הוא אוהב למשוך" הוא יועץ ואני מצמצמת את עיניי. פיזרתי את שערי והוספתי קישוטים עליו.

הלכתי אחרי הסרסור המדהים למדי שלנו, עקבים גבוהים משנים את הגיל שלי והאיפור המעושן שקיבעו לפני עשה אותי מבוגרת כמו אלמנה.

הוא תפס אותי ודחף אותי לאחד החדרים. "תענגי אותי" הוא דורש.

חייכתי חיוך רגוע. "חשבתי שדם מחכה לי" אמרתי, תופסת בחזקה באיברו.

הוא בלע את רוקו. "כן.. הוא מחכה" הוא מסכים איתי. הוא לוקח אותי בשתיקה לחדר של הדם, מכניס אותי פנימה.

"אל תצייתי. אני מתחנן לשמוע אותך צורחת" הוא צוחק בשטניות, תופס אחד משדיי ואנקת בהלה נפלטה מפי. "החזר על מה שעשית לי בחדר" הוא מסביר. לא עניתי. יום יבוא ואני זו שתנעץ את הלהב בליבו.

הוא יצא ואחרי חמש דקות של שוטטות הבחור הגדול כנס לחדר בחיוך זדוני.

"את הסחורה החדשה?" הוא נוהם ולוקח כוס וויסקי, שותה בנונשלנטיות.

צריכים שניים לטנגו אדוני.

לקחתי את הבקבוק מידו "חדשה? כן." אמרתי ושמתי וויסקי בכוס פנויה, הוא הביט בי המום. "סחורה? ממש לא." עניתי ולגמתי בחינניות מהמשקה. הוא הביט בי בשוק. דחפתי את הבקבוק חזרה אל ידיו.

"את משהו מיוחד. הבנתי למה הביאו לי אותך" הוא צוחק.

"אמרת משהו?" שאלתי כשנשכבתי על מיטתו, שותה מתחת למסכה.

הוא חייך חיוך מסוכן והתקרב לגעת בי. תפסתי בידו. "אתה לא נוגע. רק אני" נהמתי.

הוא הביט בי בסקרנות. אני מעדיפה להיאנס בשליטה מאשר להיאנס בלי שליטה.

"תראי לי מה את יודעת בובה"

השכבתי אותו על המיטה, מתיישבת עליו וכולאת את גופו בין רגליי.

אלו חייה של נערה בת חמש עשרה שכל מה שניסתה לעשות הוא להציל פצוע בשדה הקרב.

גיל 16:

אני לא אמורה להיות פה. אני לא צריכה להיות פה. אני לא יכולה להיות פה, או שאאבד את שפיותי.

גופו הגדול של אליאו- אחד הלוחמים הזקנים שהפכו לשזיפים מיובשים. מרתק אותי תחתיו, גלי השומן העודף לא עושים חסד עם גופו השעיר ומלא הקמטים. "את תמצצי לי, שומעת?" הוא שואג.

גיחכתי. "אני לא מכניסה את הזין המסריח שלך לפה שלי!" הודעתי והדפתי אותו מעליי.

הוא נפל על צידה השני של המיטה והתרוממתי ממנה, לובשת את חולצתי.

"ולך תנקה את עצמך מהבחורה הקודמת לעזאזל!" צעקתי ויצאתי מהחדר בכעס.

"הוא שוב נלחם!" פנלופה אומרת בהתרגשות ומושכת אותי אחריה בריצה לעבר אזור הזירה אך הקרב כבר נגמר.

"אוך לעזאזל!" היא נוהמת ומתחילה להעלות אותי את כל פאקינג שמונה הקומות, בעצם לא ממש אכפת לי. אני צריכה להעלם כרגע מהדפוק האחרון שנעלמתי לו, אני מעדיפה אחד מרוכז מריקרדו מאשר שלושים מסריחים.

אני בוחרת את הקרבות שלי וברובם אני גם מנצחת.

בגדי האדומים מושכים הרבה שריקות וצומת לב. אני מנענעת את האגן באחת וכולם משתתקים.

"איפה הוא?" שאלתי בחוסר סבלנות.

למה אני תמיד צריכה להענות לגחמותיה המאוהבות של פנלופה?

מישהו צעק והיא הלכה בעקבות הקול.

"למה לא נלחמת? למה עצמת עיניים? למה??" קפאתי מול נוכחותו של השד. למה הוא פה? למה הוא לא בקומה הראשונה.

הבחור המדובר גלגל עיניים ולפתע הוא קפא.

הוא סרק את גופי ואז בחן את עיניי, נתקע עליהן.

משהו בסיטואציה גרם לי להיזכר באותו הרגע. לפני שלוש שנים.

ניקו פאקינג רומאנו.

הכרטיס יציאה שלי מכאן.

----

וואו, מסתבר ששעתיים הלוך חזור בפתח תקווה זיכו אתכן בפרק נוצץ למדי😉😘