נ.מ מתיאו
"אבא... אמאיוש חמודה" אלמה אמרה בקול חלוש כששכבה באותו הערב במיטה, מוכנה לשינה ועייפה.
"את אוהבת את אמאייה מותק?" שאלתי והיא הנידה את ראשה.
"לא" היא אומרת ואני מופתע. "אני אוהבת את אמאייוש, אתה לא אוהב את אמאייה גם, אתה אוהב רק את אמאיוש, נכון?" היא שאלה. נשכתי את שפתיי.
"איך את יודעת?" שאלתי בחיוך קטן.
"כי כשהיינו בארוחות וכל פעם אחרת שנפגשנו היית עצבנו עלייה, אתה לא נתת לה להתקרב אליי אבל כשקראתי לה אמאיוש... אתה חייכת!" היא אמרה בחיוך רחב.
"חייכתי?" עשיתי את עצמי לא מאמין.
"כן כן! חיוך גדול כזה, קצת מטופש, עם המון שיניים בחוץ כמו שפן" היא צוחקת.
"שפן?! את קוראת לי שפן?!" שאלתי ועשיתי חיקוי של שפן ואכלתי את היד שלה.
"אבא!!" היא צרחה בצחקוקים.
חייכתי ועזבתי אותה, נושק לראשה. "לכי לישון מתוקה.. מחר יש לנו טיול" אמרתי וקמתי.
"אבא.." היא עצרה אותי בכניסה לחדר. "אתה אוהב את אמא?..." היא שאלה וקפאתי.
"אמאייה לא אמא שלך" אמרתי בשקט.
"לא האמא הזו.. האמא שאתה כל הזמן מספר לי עלייה.. שאני דומה לה כמו שלוש טיפות מים" היא מסבירה, דמעה חמקנית זלגה מעיניי.
"כן.. אני אוהב אותה" אמרתי בשקט.
"אז למה היא לא פה?" היא שאלה והרימה את ידה הקטנה למחות את הדמעה מעיניי.
השתנקתי. "כי.. טוב, היא לא יכולה לבוא.. בממלכת הכוכבים יש הגבלה על היציאות" בלבלתי לה את המוח.
"אבל... היא לא יכולה לקפוץ לעגלה של סנטה? הוא בטוח יוכל לקחת אותה איתו!" היא אמרה.
"לא מתוקה... הוא לא עובר ליד המקום שלה" אמרתי בחיוך קטן.
"טוב.. אבל אני חושבת שזה בגלל שאין לו מקום על העגלה מרוב המתנות" היא ממלמלת לעצמה.
נשכתי את שפתיי עד זוב דם, היא נישקה את לחיי. "אתה האבא הכי טוב שיש" היא אומרת.
יצאתי מחדרה בתחושה חמימה, מסתובב וחוזר לחדרה, מרים אותה ומעביר אותה למיטה שלי, היא נראתה מבולבלת.
"מה- אבל.. זה.." היא נראתה מבולבלת מכך שהיא לא במיטה שלה.
"את לא אוהבת לישון עם אבא?" שאלתי והיא חייכה חיוך ענק, מתכרבלת בתוך חיבוקי ונרדמת.
התעוררתי בבוקר מוקדם מספיק כדי לחלוב את הפרה שלנו ולהרתיח את החלב כדי שיספיק להתקרר לפני שהיא מתעוררת.
"אבוש!!" היא קוראת בשמחה וקופצת עליי בשמחה כשאני מגיש לה את הדגנים עם החלב,
כולם צוחקים עליי שאני נותן לבת שלי מרק לבן עם לכלוכים.
הם לא יודעים מה הם מפסידים בכלל.
היא סיימה לאכול. "יוצאים לצייד מתוקה, יום שלישי היום" הזכרתי לה והיא הנהנה, רצה להביא את הרתמה.
חגרתי אותה אליי ולקחתי את החץ וקשת.
בשעה עשר היינו באמצע היער ועוד לא השגנו כלום, אלמה כבר הייתה חסרת סבלנות.
"אבא!" היא מתנועעת בתוך המנשא.
"כמה דקות מתוקה.. רק תהיי בשקט, אוקיי?" ביקשתי וליטפתי את ראשה.
היא הנהנה, תוך שתי דקות נשמעה אנקת האייל וצרחה מבועתת אחת.
"הוא- הוא- זה.. מה-" קול בחורה מבוהל נשמע מאחורי והסתובבתי, אמאמייה נראתה חיוורת.
"למה??" היא שואלת ורצה לאייל המת, רוכנת עליו כמו מינימום הלוחשת לחיות. "הרגת אותו!!" היא מאשימה.
"חדת אבחנה, זו העבודה שלי" אמרתי באדישות.
"את זה הבת שלך רואה?! דם?? רצח?!" היא שואלת בזעזוע ואני מתחיל לכעוס.
"אל תגידי לי מה לעזות עם הבת שלי" נהמתי.
"אתה רציני?! זו השחטת נפש!!" היא זועקת ודמעות נופלות מעינייה, היא מביטה באלמה.
"את אמאייה או אמאייוש?" היא שואלת בעיון.
"מה?! אלמה, בואי הנה" היא אומרת ואני חושק שיניים. "אלמה... בבקשה" אמאייה אומרת ואני קולטת שזה משהו מעבר.
"תתרחקי מהבת שלי.. צבועה" אמרתי ולקחתי את הקשת שלי, מנענע את ראשי באי אמון. "חשבתי אתמול שאת שונה.. אבל את כמו כולם" אמרתי בכאב.
"כ- כולם?.." אמאייה שואלת בבלבול.
"כולם!! כולכם!!" אני צועק. "אף אחד לא פה כדי להישאר!!" אמרתי בכעס מהול בכאב טהור.
היא הביטה בי, המומה. "מתיאו.. זה לא נכון..." היא אומרת בשקט. "אני לא רוצה שאלמה תיפגע.. בבקשה.. תפסיק להביא אותה למסעות הציד שלך." היא לוקחת את ידי ואני מביט בה בלי הבעה.
"מה זה יעזור לך?" אני שואל.
"היא לא תיחשף לטבע האכזרי... בבקשה, היא ילדה.. יש לה נפש עדינה" היא מתחננת
הבטתי באלמה. "ומי ישמור עליה כשאני צד?" שאלתי כשכבר הגענו לסוף היער.
"אני" היא אומרת בחדות.
"ולמה שאסמוך עלייך?" שאלתי במהירות, בספק ובאי אמון.
"אלמה? למה שלא תלכי לקטוף פרחים?" היא שואלת לפתע ואלמה מאושרת הרעיון, רצה משם
"בגלל.. שאם תרצה ואם לא.. יש לנו נושא דאגה משותף" היא אומרת.
נחרתי בבוז. "מה? הבטן הרעבה שלך?" שאלתי.
היא סטרה ללחיי, הייתי המום. "אלמה!! אלמה!!" היא צועקת בזעם.
הבטתי בה המום.
"או שרק לי איכפת?" היא שואלת בכעס והולכת לכיוון החורשה.
פאק..
---
ו.. לרמז השלישי שלנו!!
הוא לא ממשיך את סדר האותיות אבל הרמז הוא ככה
ביטוי החיבה בספרדית.
ורק כדי לסבר את אוזניכן- שתי הרפרנסים לא מהספר הזה!
YOU ARE READING
אני מלכה!✔︎
Romance"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני...
