אני מלכה!✔︎

פרק 31- החלפות

נ.מ אמאייה

לקחתי את ידה של אלמה והיא הביטה בי באי הבנה. "איפה אבוש?" היא שואלת ובא לי לבכות

"עוד מעט בא" מלמלתי

"הי!! אמאיה!" אני שומעת קול מוכר ושמחה כל כך לראות שזו איזבל.

"דודה איזבל!!" אלמה צורחת באושר ורצה לאיזבל ושני ילדיה, איזבל בוחנת אותי ומניחה לליאונה להמשיך לשחק עם אלמה בעוד היא מרימה את אדוארד הקטנטן לכיווני.

"קרה משהו?" היא שואלת ואני פורצת בבכי.

"אני לא יכולה לעשות את זה איזה.. אני לא מסוגלת, הוא מפחיד אותי כל כך, אני הכיתי אותו מרוב כעס, מהפחד שהלב שלו לא במקום הנכון לגבי אלמה!" אמרתי בעצב, מרגישה אשמה על הסטירה.

"מה הוא עשה לאלמה?" היא מתקשחת. "הוא עשה לאלמה משהו??" היא מזועזעת.

הנדתי את ראשי. "הוא לקח אותה.. לציד, היא ראתה חיות נשחטות, דם!" קראתי מזועזעת כשלפתע יד גדולה הונחה על כתפי.

"איפה אלמה??" מתיאו שואל בלחץ, אני מסתובבת ונרתעת מלכלוכי הדם שעל בגדיו.

"לקחת את אלמה לצייד שוב?" איזבל שואלת בזעם את מתיאו.

"איפה אלמה?" הוא שואל בקשיחות, כזו קשיחות שאפילו איזבל נרתעת.

"למה אתה עושה את זה לעצמך מתיאו... לא חבל? אחרי כל מה שעברת?" היא שואלת ולוקחת את אדוארד, מביאה יד לליאונה והולכת משם, משאירה את אלמה, אותי ואת האבא הכועס לבד בפארק.

"למה לקחת לי אותה? למה גרמת לה לחשוב שתהיי אמא שלה?" הוא שואל וניצוצות של סדקי כאב נופלים מפניו

לקחתי את ידו הגדולה והמחוספסת. "אני לא באתי להחליף את קייט מתיאו, לעולם לא" הבטחתי בקול רך.

הוא הרים אליי מבט שופע דמעות שפחדתי שכבר קרה לו משהו אחר. "אני לא מצליח להוציא אותה מהראש..." הוא נשבר ובוכה,

חיבקתי אותו. "אנשים שאוהבים.. לא יוצאים מהלב, ההפך.. הם נשארים בו לנצח, כמו זיכרון חיי" אמרתי והעברתי את ידיי על גבו מעלה ומטה, לא אכפת לי שהשמלה מתלכלכת בדם שלחיות,

לא אכפת לי מהשיער הארוך, לא אכפת לי מהידיים המחוספסות, לא אכפת לי במה לעזאזל הוא עוסק.

אני מרגישה אמאייה אחרת, אמאייה שלא הולכת לפי הכללים,

אמאייה שחופשיה להפסיק להיות מה שרוצים שתהייה.

"למה את עוזרת לי אמאייה?.. את שונאת אותי" הוא לחש בכאב.

"שונאת?." שאלתי, המומה, מביטה בו. "מתיאו.. אני מעריצה אותך, אם הייתי במצבך... לא בטוח שהייתי מסכימה בכלל לראות את אלמה" אמרתי בשקט, מרימה את שערו מעיניו. "אתה גיבור, זה מה שאתה מתיאו, גיבור אמיתי בלי חרב או סוס" הבטחתי.