נ.מ אמור
התעוררתי מליטופים עדינים על גבי, הסתובבתי במהירות, משתנקת בבהלה וכמעט נופלת מהמיטה.
ידיים גדולות תפסו אותי. "תירגעי מיה פרינססה" (נסיכה שלי. ספרדית). קולו של ניקו אומר.
"שכבנו?!" שאלתי, משתנקת, עדיין לא מביטה בו.
"לא, אני באתי עכשיו כדי לראות מה איתך פרינססה"
הסתובבתי אליו מטושטשת. "מה אתה עושה?" נהמתי.
ניקו הרים גבה. "אמממ מלטף אותך?" הוא אומר ושמץ עלבון קל בקולו.
"אני לא צריכה ליטופים נסיך קטן. אל תתקרב אליי בכלל" אמרתי בקול קר.
ראשי דאב, ראיתי הבזקים מאתמול.. שרתי את השיר של אבא ואמא, ניקו מרים אותי... אני בוכה?.
בשלב הזה התחלתי להרגיש לא נוח, ואז נזכרתי בנשיקה. פאק כמה שתיתי אתמול?
הבטתי הצידה לאזור הכללי שבו היה אמור להיות הבקבוק והוא הצביע על פחות מחצי. נהדר אמור. מדהימה.
"מה זה?" קולו של ניקו הפתיע אותי, חוטף ממני את הבקבוק. "מה את עושה?" הוא שואל בשמץ כעס ואז הוא הלבין, הבנה נזרקה על פניו.
"מצטערת.." לחשתי, וזו היתה בין הפעמים היחידות שבאמת הצטערתי על משהו שעשיתי.
ניקו נענע את ראשו. "פאק." הוא נהם ונעלם.
עברו כמעט שלושה חודשים מאותו מקרה, ניקו ודנטה נלחמים על חייהם בזירה כשאני כאן בחדר, מוגנת ובטוחה, אבל מה שבאמת עשיתי היתה תוכנית בריחה בת כמה שלבים ארוכים.
דלת החדר נפתחה בבעיטה והשתנקתי, מושכת את הקלף היקר מתחת לשולחן.
"דנטה" לחשתי באימה ורצתי לעזור לניקו לסחוב אותו. "מה קרה??" שאלתי
"מתמודד חדש... נורדי" הוא השתנק כאילו הייתי אמורה להבין מזה משהו, גופו של דנטה מרוסק ומדמם. "למה עשית את זה חתיכת זין עקשן!?" ניקו שואל בכאב.
התחלתי לחטא במהירות ובמיומנות את גופו הפצוע של דנטה, זה היה כמעט בלתי אפשרי לראות מה הולך שם מרוב דם.
"צריך לרחוץ אותו, אני חייבת להזיז את הדם, אני יכולה לפגוע בו" אמרתי בשקט, לא מאבדת את קור הרוח שלי מול ערימות הדם.
"אבל אני-"
"אני רופאה ניקו, אני בת של רופא ופאק אני יודעת מה אני עושה" נהמתי. "צריך לשטוף אותו או שלא אוכל לטפל בו" הודעתי.
כעבור עשר דקות דנטה היה נקי יסית והאמבטיה מלאה בדמו. הוצאתי ממגירת העזרה הראשונה חומרים, לקחתי את חוט הברזל הדק והכנסתי אותו לתוך המחט.
"זה ממש יכאב" הזהרתי כשהוצאתי אותו מהמים הרותחים, התחלתי לתפור את צד המותן של דנטה והוא נהם בכאב, מטושטש כולו.
"שלא יזוז" פקדתי וניקו תפס בשכמותיו, מרתק אותו למקום.
המשכתי לתפור אותו, מתעלמת מזעקות הכאב שלו, מתחילה לזמזם לי מנגינה חרישית.
"הסיפור של חיי, לקחתי אותה הביתה, רכבתי כל הלילה כדי להשאיר אותה חמה בזמן שבחוץ קפוא. הסיפור של חיי, נתתי לה חום, ביליתי את האהבה עד שנשברה מבפנים. הסיפור של חי, הסיפור של חיי. ואז חיכיתי לפעם הזו, לבוא לבד. אבל אהובה, לרדוף אחרייך זה כמו לתפוס ענן..." המשכתי במנגינה נוחה, אימי עולה לנגד עיניי ופחדתי שדמעות יטשטשו את המלאכה.
תפרתי כבר שלוש אזורים, חיטאתי וחבשתי את רוב המקומות אבל אני ממשיכה לשיר כמו מנטרה. זה הסיפור של החיים שלי.
"אמור, תפסיקי" קול מוציא אותי מהבועה שלי. הסתכלתי סביבי בבלבול. חושך.
"את פה כבר חמש שעות בלי הפסקות.. אני דואג לך" ניקו אומר ורוכן עליי.
"אני... לעזור לו" לחשתי בקול צרוד.
"אין לך מה, את רק מחטאת פצע שכבר חיטאת פעמיים" הוא אומר. "הוא רק צריך לישון מי אמור (אהובה שלי. ספרדית)" הוא רכן לעברי ולקח את החומר מידי.
לא זזתי מדנטה. "אני מרגישה אשמה" אמרתי.
ניקו הביט עליי בבלבול. "אשמה? את לא אשמה אמור" הוא אמר בקול רך.
אין כזה דבר. קולות עדינים, בחור שמחייך אלייך באמת.
אין דבר כזה אדם שיאהב אותך באמת, דבר טוב שיישאר לנצח.
"תעזוב אותי ניקו, תן לי להתמודד עם זה לבד כי ברור כשמש שאתה לא יודע חצי דבר על רפואה" נהמתי, מתנערת ממנו ולוגמת מעט מים.
ניקו התקשח. "תעזבי את דנטה אמור." הוא מצווה.
הנחתי את האזמל בכעס. "אתה פוקד עליי?" שאלתי בשקט מסוכן, לוקחת את הסכין שעמדה לצידי וצמצמתי את עיניי.
אף אחד לא יפקוד עליי שוב. לעולם.
ניקו העביר מבט משועשע ביני לבין הסכין. "נו, תדקרי אותי. תהיי אמיצה" הוא אמר.
בלעתי את רוקי. "לא אפגע בך ניקו, לעזאזל" אמרתי ועזבתי את החדר בכעס.
מזווית העין ראיתי את ניקו נושף בתסכול ומכסה את דנטה הפצוע והישן בשמיכה.
שוב נשכבתי במקום הבטוח שלי, אדן החלון. לא אשן על מיטה.
הנחתי את ראשי על החלון והרשתי לדמעה בודדת לנשור מעיניי.
דפיקה בדלת גרמה לי למחות אותה במהירות. לא אראה חלשה. לא אהיה חסרת אונים.
לא שוב.
הדלת נפתחה אך ניקו לא אמר מילה.
התרוממתי מאדן החלון. "ניקו, קרה משהו?" שאלתי בדאגה.
ניקו הנהן ותפס במותני, מרסק את שפתיו על שלי.
"את מה שקרה לי. את משגעת אותי מיה פרינססה"
הייתי קפואה, לא ידעתי איך להגיב.
לא מצאתי דרך לגשת למצב הזה.
"ניקו.." לחשתי ברעד לשפתיו.
ניקו הניד את ראשו בשלילה. "בבקשה, רק הלילה, תכאיבי לי מחר" הוא התחנן. בלעתי את רוקי. שקלתי בדעתי מה לעשות, מה המצב הנתון מורה לי ל- אוכ. פאק על הכל. א
התרוממתי על קצות אצבעותיי. ונישקתי את ניקו
YOU ARE READING
אני מלכה!✔︎
Romance"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני...
