(רק להבהיר משהו: בימי שלישי יעלו פרקים בשעות יותר מאוחרות כי *תופיםתופיםתופיםתופיםתופיםתופיםתופיםתופיםתופיםתופיםתופיםתופיםתופיםתופים* אני מצאתי עבודהההה כעעע)
-----------
נ.מ ניקו.
התנתקתי ממנה בתחושה עילאית, מביט בה בתשוקה.
"אפילו לא מילה" אור הזהירה, טומנת את פניה בחולצתי. "אלוהים אדירים" היא מלמלה.
חייכתי וליטפתי את שערה. "אני עדיין מעריץ אותך פרינס" לחשתי באזנה והיא חבטה בחזי.
"תפסיק!" היא מצחקקת ונושקת שוב לשפתיי, פורעת את שערי. "אתה חמוד ככה" היא ממלמלת.
"אני שמח לשמוע, כבר דאגתי שאני לא רק הבחור שנלחם בזירה." אמרתי בחיוך שחצן.
היא בעטה בין ברכי אך קיפלתי אותן במהירות, לא נותן לה את הניצחון הזה.
"אנחנו צריכים לברוח מפה ניקו.. אנחנו חייבים, אתה חייב להקשיב לי" היא תופסת בפניי כמעט בתחינה, ואמור לא מתחננת.
נישקתי את מצחה. "אנחנו לא בורחים, אנחנו נלחמים" השבתי בחיוך והיא הביטה בי בשאלה.
"מה זאת אומרת ניקו?" היא שואלת בבלבול, מתיישבת על המיטה ואני לצידה.
"זאת אומרת שדנטה לא סתם נראה כמו חצי מת, הוא עשה המון דברים היום ובשלושת החודשים האחרונים פרינססה" אמרתי בחיוך צופן סוד.
"ניקו, אני שונאת שמותחים אותי, דבר כבר" היא נהמה בציפייה.
שתקתי לרגע. "הגעתי למסקנה ש... שאחי לא יבוא.." אמרתי בקול צרוד.
אני שונא אותך כריסטיאן רומאנו, בכל ליבי.
אמור חיבקה אותי וליטפה את זיפיי. "דיברנו עם כמה אנשים שעוד מוכנים להסתכן, שאין להם מה להפסיד ו.."
זעקה גרמה לשנינו לקום, רצנו לדנטה
שלפתי את הפגיון שלי ונכנסתי לחדר שלו, מצפה לרע.
מול עיניי ישב דנטה הפצוע יושב על המיטה, חיוך שחצני מרוח על פניו. "אני רואה שרק ככה אתם מסוגלים להתייחס אלי" הוא אמר ואמור הגיעה שניה אחריי.
אמור השתנקה וחבטה בחזהו. "לא מרביצים לחולים" הוא אמר בחיוך מתגרה, מצב רוחו מרומם אף על פי שנראה כאילו קצצו אותו
אמור נהמה. "אתה לא תבהיל אותי, שומע?!" היא אמרה. "וחוץ מזה, תאמין לי שהייתי מכאיבה לך לו הייתי רוצה באמת" היא אמרה.
חייכתי. "אני בטוח." אמרתי ונישקתי את מצחה.
"טוב, אנחנו זזים מחר בערב ילד. תיפרד לשלום מכולם, גם את" דנטה אמר. אמור מצמצה.
"אתה צוחק, נכון?!" היא שואלת. "אתה הולך לספר לכולם שאתה בורח?!" היא כועסת.
דנטה חייך. "חכמה חברה שלך" הוא אמר. "יפה." הוא אמר, מזדקף כמה שהוא יכול.
YOU ARE READING
אני מלכה!✔︎
Romance"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני...
