נ.מ אמאייה
גיל 4
"אבא! אמא! תראו את השמלה החדשה שלי!!" צחקקתי והסתובבתי בשמלה הנפוחה והלבנה שלי.
"היא יפיפיה מתוקה, את מהממת!" קראה אימי בחיוך ושמה סרט לראשי.
"איפה הנסיכה הקטנה של אבא??" קולו של אבי קורא ואני צורחת באושר, מסתובבת אליו וקופצת לתוך חיבוקו הגדול.
"היום מציגים אותך בפני שאר בנות המלוכה יקירה, תהיי מנומסת" אימי אומרת לי בחיוכה הזוהר ואני מהנהנת בהתלהבות, תמיד חלמתי לבוא לטקס בנות הלוויה,
גיל 9
"אמאייה בבואטו" קולי עולה ואני מרימה את ראשי בחיוך נוצץ.
הבטתי בנסיכה איזבל והיא החזירה לי הוצאת לשון. נאנחתי, מחכה לרגע הנכון ומחזירה לה הוצאת לשון קטנה, מתקדמת בצורה תרבותית וקדה קידה מושלמת למלכה. "יהיה לי לעונג להיכנס תחת חסותך מלכתי" אמרתי למרות ששנאתי את המלכה, הנסיכה איזבל תמיד סיפרה לי כמה היא התנהגה אליה לא יפה ודי לא אהבתי אותה בכלל.
"מהיום את נכנסת לפמליית בנות הלוויה שלי אמאייה. אל תאכזבי אותי" היא אומרת.
אל תדאגי. אני לא.
גיל 14
"וקידה- לא, איזה" צחקקתי ושמתי את ידי על פי, מצחקקת קלות. "פסיעה, פסיעה, פסיעה ועכשיו קידה" אמרתי
איזה חרצה לי לשון, שוב ועשתה כדבריי.
עשיתי את אותו המהלך מהצד השני של האולם וידי נפגשה בשלה.
"יופי, ועכשיו סיבוב, אני אהיה הגבר בסיטואציה ואת תהיי את" אמרתי.
"כן, כאילו אני יכולה להיות את" היא גיחכה וסימנתי למאסטרו להתחיל לנגן.
רקדנו שעות לצליליי המנגינה ולסיום ישבנו לאכול קינוח טעים
בסופו של דבר הגיע הנשף הגדול, איזה רקדה עם אחד הנסיכים ואני רקדתי עם דנטה כמחוות כבוד.
שתינו ידענו מה ניסו לעשות פה ושנינו נמנענו לדבר על זה,
גם לא חיפשתי בחור כמוהו, הוא היה פרוע, חופשי ונטול דאגות.
אני לא. אני הקפדתי על כל רגע בחיי, כאילו תיעדו אותי כל שניה ושניה.
ובואו נדבר על זה שהוא גדול ממני בשלוש שנים... פשוט לא מוסרי!
הנשף נגמר ואיתו תקווה חדשה של ילדה בת ארבע עשרה.
למצוא את הבחור המושלם, בג'נטלמן, היפייפה, החכם, ההגון, האמיתי והמיוחד.
מי מספר לילדה הזו שאין כזה דבר?...
גיל 19
"אני אהרוג את החולדה המצורעת הזו!" נהמתי בזעם, איבדתי רסן, אני צריכה לנשום.
יצאתי מהשירותים עם מטלית לחה וחזרתי לאיזבל השרועה על הרצפה, מנגבת את פניה בעדינות. "פוטא מאדרה.." מלמלתי
"מי את ומה עשית לאמאיה?" היא צוחקת במרירות.
"אני אמאייה שכועסת אל ליאו דה לנאס המזדיין" נהמתי ובטעות הכאבתי לה. נשמתי עמוק והמשכתי לנקות את פניה.
אני לא אתן לשום בן חסר תרבות לגעת בי, וזו פאקינג שבועה!!
גיל 23
"לא" אמרתי בפעם השלישית, מיישרת את קפלי השמלה.
"בשבילי אם" איזבל אומרת בעיניים גדולות ומחזיקה את ביתה הבכורה בידיה, גלגלתי עיניים ולקחתי את ליאונה ממנה כדי שתתפנה לאדוארד הקטן ששכב בעריסה, רק בן שלושה חודשים ואחותו גדולה ממנו בשנה וחצי בלבד.
"את יודעת שאעשה הכל בשבילך איזה.. אבל לגרום לי לצאת עם בחור?? זה מוגזם!" נהמתי.
"הוא בחור מצויין! את סתם מתעסקת בעבודה שלו" איזה מתעקשת.
"כן, כי צייד זה פשוט מושלם" מלמלתי כשהתחלנו ללכת לכיוון חדר האוכל.
"הוא לפחות לא משאיר את המטלות שלו לאחרים, והוא מטפל בבת שלו יפה מאוד" היא מגנה על מתיאו.
נאנחתי. "תראי איזה.. אין לי כוונה לפגוע, אני פשוט מעדיפה את הגברים המצוחצחים והמוקפד-"
"והמוקפדים, הג'נטלמנים, האציליים, החמודים וה-"
"איזה מספיק" מלמלתי, סמוקה כולי.
"רק.. תני לו הזדמנות, אלמה החייבת אמא, ואני סומכת רק עלייך" היא אומרת.
"את יכולה לבקש ממני להיות האומנת שלה, למה להתחתן איתו??" זעמתי.
"כי אני המלכה שלך ואני מצווה עלייך" היא אומרת לפתע, הבטתי בה המומה.
"קדימה אמאייה, תסרבי למלכה שלך, תהיי לא מנומסת" היא מתגרה.
"איזבל.." אני אומרת בקול חלוש ולבסוף נכנעת. "אני לא מסוגלת" הודיתי.
"בדיוק בגלל זה, הוא יוציא אותך מהדמות שסיגלת לעצמך, המושלמת והצייתנית, בדיוק כמו שכריסטיאן הוציא אותי ותראי כמה שמחה ומאושרת אני עכשיו, הוא לימד אותי לחיות עם הפגמים שלי" היא אומרת ומרימה מעט את שמלתה, חושפת את הפרוטזה.
חייכתי. "אני שמחה בשבילך איזה.." אמרתי וחיבקתי אותה.
"אז תקחי את ההצעה שלי?.. לפחות תנסי?" היא שואלת בחיוך קטן.
נאנחתי. "רק בשבילך" אמרתי ודלתות חדר האוכל נפתחו בפנינו.
הבטתי בכולם שהתרוממו לכבוד איזה, מרקו היה במסע חיפושים עם כריסטיאן ולכן שניהם נעדרו מהשולחן, מלבדם ישבה ג'יזל עם בנה הבכור אריק בן השנתיים ועוד שתי בנות לוויה, בסוף השולחן ישב היצור הכי מקסים שראיתי בחיי.
ילדה קטנה בעלת שיער זהוב ועיניים ירוקות. הלכתי לכיוונה ורכנתי אליה, לוקחת את ידה.
"שלום מתוקה" אמרתי בחיוך קטן וליטפתי את פניה.
לפתע הילדה נשלפה מהכיסא ומהעוצמה כמעט עפתי לאחור, הבטתי למעלה וראיתי את לא אחר מאשר מתיאו.
"תתרחקי מהבת שלי" נהם. שום נימוסים שום כבוד, אפילו לא שלום? המראה היה נורא, השיער הארוך.. הזיפים.. פשוט לא.
התרוממתי בזעם. "אל תדאג מתיאו. לא אתקרב לבת שלך יותר, ובטח שלא אליך!" זעמתי ויצאתי מאולם האוכל בטריקה. ופאק על הנימוס!
----
מה אומרות על אמאייה?
YOU ARE READING
אני מלכה!✔︎
Romance"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני...
