נ. מ ניקו:
להיכנס לתוך מעגל בקוטר חמש מטרים עם ענק כשאין לך אפשרות לצאת חוץ מלמות, להישרף או להיות משופד לא היה בדיוק ברשימת המשאלות שלי. בלעתי את רוקי. "הי.. בחור גדול" אמרתי בחיוך לחוץ. הוא נהם ושלח אלי אגרוף.
זזתי הצידה במהירות קריאות מוות ודם נשמעו מכל עבר.
צמצמתי את עיניי לתא המלך וחרקתי שיניים. המלך היישיר לי מבט. חייכתי ועשיתי לו אצבע שלישית.
הם רוצים דם? הם יקבלו.
בהחלטה נחושה של רגע צנחתי על הרצפה. הקהל דמם, המתאגרף היה המום. הוא אפילו לא פגע בי.
התחלתי לחרחר ולהשתעל, פצעתי את שפתי הפנימיות וירקתי דם, מפרכס,
כולם דממו. ואחרי שלוש דקות גם אני.
מישהו קם במהירות וברח מהאולם. "אתם מתכוונים לתפוס אותו?" שאג המפקד שאבטח את הקרבות
חיכיתי עוד שתי דקות ככה בנשימות איטיות עד שהם חזרו עם הבחור. קונור רעד מכעס. הבור הזה הרעיל את הבחור הכי טוב שלו.
התרוממתי בחינניות מהרצפה, במכה אחת הודף את יריבי הלא מוכן אל מותו.
כולם שתקו. "זה הרגע בו הגונג מצלצל" המלך אומר בקול שהרעים על הדממה. הגונג צלצל.
"אני לא שיקרתי מלכי." ליקקתי לו את האגו. "הבוקר ניסו להרעיל אותי..." המלך שתק. נשמתי עמוק.
הזעתי תחת המסכה של דנטה, לעזאזל בחור. מה נדפק איתך?
נשמתי עמוק וניסיתי להרחיב את עצמי כדי שלא יקלטו שמי שעומד מולם הוא לא השד שהם רצו לראות אלה רק ילד קטן.
"יש לנו מנצח" הוא אמר והחלה מהומה, הגורם הראשי לה היה שלא עשיתי כלום.
"יש מי שמפקפק בניצחון שלי? שיהיה אמיץ וירד להילחם בי" קראתי בקולו העמוק של דנטה.
כולם השתתקו. "טוב ויפה" אמרתי ונכנסתי למערה שהובילה לחדרינו.
"היית מדהים ילד!" קונור קרא בפליאה.
"אתה שמח לראות אותי" ציינתי והורדתי את המסכה של דנטה.
"אתה לא צריך למות ילד, אתה חכם מידיי בשביל למות בקרב." הוא אומר. משכתי בכתפי.
"דנטה חיי. זה מה שחשוב" אמרתי וצנחתי על המיטה הקשה של דנטה. "הי איש גדול." קראתי לו. "עוד מעט יביאו רופא שיסדר לך את החרא הזה שהכניסו לך" הבטחתי.
דנטה פקח עיניים בקושי. "מה כבר עשית?" שאל בקול חורק.
"ניצחתי בקרב של הגדולים" חייכתי. הוא הביט בי בהשתאות. "ולפני שתשאל, לא. לא בקרב הוגן" אמרתי. גיחוך עלה על שפתיו.
סיפרתי לו מה קרה, גבותיו התכווצו כשסיפרתי לו על ההצגה הקטנה שלי והתכווצו יותר מזעם כשסיפרתי לו שתפסו את הבחור שהרעיל את דנטה. "אני הולך להרוג אותו" הוא חרק והשתעל דם. אני יודע.
כעבור כמה שעות נכנסתי לחדר המפנק אחרי מקלחת חמה וריח של סבון נעים אפף אותי. לקחתי כד מים קרים ולגמתי בהנאה. תענוג הניצחון.
דפיקה נשמעה בדלת. "יבוא" דנטה קרא. הרופא החזיר לו חומר שאמור להפסיק את הבלגן אצלו, לפחות מישהו מטפל בענק הזה מתי שהוא.
לחדר נכנסו שתי בחורות זהות כמעט לגמרי, טוב לא חכמה. לא היה ניתן להבדיל ביניהן למעט צבע עורן וצבע עיניהן. כל השאר היה מכוסה תחת שכבות בד.
"פאק" דנטה התקשח במהירות, הרבה זמן הוא לא נגע בבחורה.
הבחורה שנכנסה ראשונה פנתה אליו, השנייה עמדה בצורה חושנית שהבליטה את שדיה. ניסיתי להבין אם זו היא, הנערה שראיתי הבוקר בקרב ולפני כמה ערבים ליד התא שלנו.
"מה איתך גיבור?" היא שאלה בקול מתוק ופלרטטני, מניחה יד על חזי. תפסתי בה בחזקה עד שהשתנקה.
"לא נוגעים בגיבור" נהמתי עזבתי אותה. לא היה לי מצב רוח. לא הפעם.
היא הביטה בי, עינייה הכחולות נצצו בהפתעה. אני מחפש משהו אחר. עיניים ירוקות. עיניים ירוקות, חודרות שלא מפחדות להביט לך בעיניים.
הבחורה התעשתה. "אתה תמיד יכול לבקש" היא אומרת בקול פתייני, מתמקמת בין רגלי על הרצפה, מתחילה לשחרר את החבל שאחז במכנסיי.
"פאקינג תעזבי!" שאגתי. היא נסוגה בבהלה לאחור והדלת נפרצה בפתאומיות.
בחורה נכנסה כרוח שערה, עיניה הירוקות מצליפות בי בזעם. "אתה לא תצעק עליה. שומע אותי?" היא נוהמת, נעמדת ביני לבין הבחורה.
"א- אני-" לא הבנתי.
"א- א- אתה לא מזיז לי" היא אומרת ומרימה את הבחורה השניה מהרצפה, פני שתיהן מכוסות מסכה אך עיניה וגופה לא השתווה לאף אחת שראיתי בעבר, וראיתי.
"אני מצטער." פניתי בכנות לבחורה, עזרתי לה להתרומם, הבחורה המסתורית שלי פנתה אליי.
"למה צרחת עליה?" היא נוהמת, לא מביעה פחד. זה לא משנה אם זה יהיה אני או דנטה.
"לא צרחתי, ביקשתי ממנה יפה בפעמים הראשונות ש-"
"שמה? תמצוץ לך? שתשכב על הבטן? תפשק את רגליה על השולחן? שתקשור אותה?" היא שואלת בכעס.
"מ- מה?!" שאלתי בזעזוע. "לא, איך הגעת לזה??" שאלתי.
פאק.. מה הן עוברות כאן??
היא הרימה את הבחורה. "אני לא מאמינה לך ילד. כולכם הגברים אותו דבר." היא נוהמת.
פתאןם עשיתי את הדבר הכי מטומטם, ועשיתי המון בחיי, עיצבנתי בחורה עצבנית.
יאפ. נעמדתי במקום שסם להן את היציאה. "שם" אמרתי.
הבחורה נשפה בבוז. "עוף מפה נסיך קטן" היא פוקדת.
"תראי, בעיקרון הובטחה לי בחורה" אמרתי באדישות, ליבי הולם.
"את הבחורה תראה אחרי ש.. רגע.." היא סופרת באצבעותיה. "אף פעם!" היא מתעצבנת
"אז את השם שלך" קבעתי, נואש, יוצא כמו חרא.
"השם שלי?!" היא שואלת כמעט בזעזוע.
"כן. את יודעת את שלי ודי הפרעת לי לזיין פה. אני מצפה לתגמול. או שאת רוצה במקום?" שאלתי.
הבחורה מלמלה משהו תחת הרעלה הוורודה.
"אפרודיטה" היא אומרת ונעלמת במהירות
אפרודיטה.. אלת האהבה. אני יכול לחיות עם זה.
YOU ARE READING
אני מלכה!✔︎
Romance"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני...
