"אני לא אספיק!!" קראה איזבל, רצה ככל יכולתה.
"איזה, תירגעי!, בבקשה" רצה אחריה אמאייה.
איזבל לא הקשיבה לדבריה, היא נכנסה למסדרון האחרון, פותחת את הדלת, מתנשפת.
ניקו ישב ליד מיטה לבנה, מלטף את ידה של אהובתו, הוא הרים חיוך קורן לאיזבל. "זו בת" הוא אמר באושר
איזבל חייכה ודמעות שטפו את פניה, היא פנתה לאמור החלשה השוכבת במיטה ומחזיקה צרור קטן ונושם.
ג'יזל עמדה עם המיילדת והאחות, מנקה את ידיה.
ניקו היה מאושר, הוא הרגיש שסגר מעגל עם העבר שלו, הוא כבר לא רדוף
הוא יהיה הורה טוב, הוא לא יפגע בילדיו. לא כמו אמא שלו.
ניקו הרים את ביתו הקטנה. "לונה" הוא לחש, אמור חייכה חיוך חיוור. "האור שלי בחושך" הוא אמר ונישק את מצחה הקטן של ביתו.
כריסטיאן הגיע כמה דקות אחרי, מלווה בליאונה ואדוארד הקטנים. "תכירו את בת הדוד החדשה שלכם" הוא אמר והם בהו בלונה במבט מתוק.
"אבא, אני אתחתן איתה כשתהיה גדולה!" אמר אדוארד בקול מתוק.
"לא נכון, אני! אני הגדולה!" אמרתה ליאונה. "אני הראשונה, תגיד לו אבא!!" היא כועסת.
"אף אחד או אחת לא יתחתנו עם הבת שלי!" אמר ניקו, "היא שלי ואני אנעל אותה במגדל עד שאני אמצא לה את החתן הראוי!" צעק ניקו בקול וכולם צחקו
"אתה לא תיגע בבת שלי מר נסיך מגודל" אמרה אמור וחייכה אליו ואל ביתה באושר.
"אז אני מקווה שתגיעי לחתונה שלנו עם התינוקת" אמרה אמאייה בחיוך קטן.
"מתי החתונה? מחר?" שאלה אמור ואמאייה הנהנה.
"ואני השובשיבה!" קראה ליאונה
"לא נכון, זו אלמה, היא תהיה השוביבה" אמר אדוארד בכעס, שניהם יריבו על כל דבר בערך.
"את ואלמה תהיו, שתיכן יחד" אמרה אמאייה כדי להרגיע את הרוחות וליאונה חייכה חיוך מנצח.
למחרת היום:
"אתה חזק, אתה יכול, אתה תצליח, אתה גבר"
"מתיאו... תפסיק לדבר למראה" ביקש מרקו, מתיאו הסתובב אליו במהירות.
"תתארגן, יש לך עוד עשר דקות" הוא אומר ויוצא. מתיאו מביט במראה, מעט חושש.
מה אם קייט לא תסלח לו על זה? מה אם קייט לא שלחה אליו את המלאך?...
ואז הוא הבין.. הוא לא יכול לחיות בשביל המתים, נכון. זה כואב... אבל הוא צריך, לא. חייב להמשיך הלאה.
ולעזאזל הוא מצליח לחייך שוב, כשביתו הקטנה לבושה בשמלה לבנה ומעיפה פרחים לכל עבר, מאחוריה עומדת אמאייה, הבחורה איתה בחר לחלוק את חייו.
YOU ARE READING
אני מלכה!✔︎
Romance"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני...
