מוזרויות של הארי פוטר ופרסי ג׳קסון

Ms. Jackson

שלום לכם! אני חוששת שזה יכול להיות קצת מסובך להבין למה התכוונתי ביצירת המופת/תפלצת שיצרתי כאן ולכן אני צריכה שתהיו חמודים ותתרכזו איתי רגע-
בעיקרון, זה סונגפיק (songfic) שזה סוג של יצירה שמשלבת בפנים אלמנטים משיר כלשהו (משמעות דומה, מילים מהשיר, סיפור על השיר).
אז זה סונגפיק על השיר Ms. Jackson by OutKast והוואנשוט בתכלס מדבר על לוק. אבל, יש סצנת הקדמה לפני זה. השתדלתי לעשות את המעבר הכי מובן שאפשר, אבל אני מקווה שגם ההסבר פה עזר להבין מה לעזאזל אני רוצה מכם. (הקטע הרלוונטי בשיר מתחיל ב1:30 למעוניינים)
זהו תהנו לכם קוראי היקרים.

———————

בערב נובמבר קריר דפיקה נשמעה על דלת הבית של סאלי ג׳קסון והפריעה לה באמצע התשחץ היומי שלה. בלית ברירה סאלי קמה ממקומה הנוח על הספה והתקדמה לעבר הדלת בעודה תוהה מי זה יכול להיות. פול היה באסיפת הורים, הוא היה אמור לחזור מאוחר יותר. היא לא הזמינה שום דבר. אולי זה...לא. לא. היא לא יכולה להרשות לעצמה לקוות דברים כאלה. זה לא פרסי. הוא לא יגיע לפני שתושלם הנבואה.
היא פתחה את הדלת למראה אנבת׳ חיוורת שעטופה במעיל וצעיף.
״אוי אנבת׳! בואי, בואי... מה את עושה פה מתוקה?״ סאלי מיהרה להכניס את אנבת׳ לתוך הבית.
אנבת׳ פשטה את המעיל שלה, אבל לא העזה להיכנס יותר מכמה צעדים לתוך הבית, בעוד סאלי מרתיחה מים לתה.
״פשוט חשבתי לעדכן איך אנחנו מתקדמים, את יודעת, שתהיי בעניינים.״ אנבת׳ אמרה במבוכה.
״כן, כן, כמובן״ סאלי הנהנה ונעמדה מול אנבת׳ שעדיין עמדה במסדרון הכניסה.
״כבר התחלנו לבנות את השלד של הספינה. ובמקביל אני עובדת על העיצוב של החדרים שלנו.״ אנבת׳ עדכנה.
״שמעתם מפרסי משהו?״ הגבות של סאלי התכווצו בדאגה. אנבת׳ נענעה בראשה.
״בינתיים כלום. אבל ניקו אמר שהוא לא הרגיש אותו מת, וגרובר אמר שהוא לא מרגיש אותו בסכנה. או... טוב, מרגיש אותו בכלל״ אנבת׳ נשכה את שפתיה. ״ככל הידוע לנו הוא עדיין חי וכנראה בטוח, אנחנו פשוט לא יודעים איפה.״
סאלי נשמה נשימה עמוקה, מתאפקת שלא לפרוץ בבכי. תרגעי היא אמרה לעצמה. את לא יכולה לבכות עכשיו. זה יגרום גם לאנבת׳ לבכות והיא גם ככה לא נראית טוב במיוחד. היא נראית כאילו היא זאת שצריכה תמיכה כרגע, אז קחי את עצמך בידיים. נעדר זה עדיין טוב יותר ממת.
״תודה, אנבת׳. באמת. זה כל כך לא מובן מאליו שאת מעדכנת אותי ככה.״ אנבת׳ חייכה אליה.
סאלי סקרה את אנבת׳ במבטה. הידיים חסרות המנוח, החיוך המאולץ, והמבט העייף על הפנים שלה.
״משהו מטריד אותך.״ סאלי קבעה. העיניים של אנבת׳ נורו בחזרה אל סאלי. ״הכל בסדר, מתוקה? קרה משהו?״
״לא לא, זה לא קשור אליו,״ אנבת׳ מיהרה להתגונן. ״באמת הכל בסדר, פרסי עדיין חי. סיפרתי לך את כל מה שאנחנו יודעים. הכל טוב.״ היא אמרה ואז האדימה.
״זה נהדר שהכל בסדר עם פרסי, אבל שאלתי מה קורה איתך״ סאלי חייכה אל אנבת׳ ברכות. 
״הו.״ השאלה כאילו תפסה את אנבת׳ לא מוכנה. ״אמממ... סתם... קרה משהו היום במחנה. ערער אותי קצת. אבל אני אתגבר.״ היא חייכה אל סאלי חיוך אמיץ ומזויף שלא עבד על אף אחת מהן.
״את רוצה לספר לי מה קרה?״
אנבת׳ נראתה מהססת לכמה שניות, ואז כאילו נפרץ הסכר- היא פלטה במהירות ״אני עדיין לא יודעת איך אני מרגישה לגבי לוק ואני רק נהיית מבולבלת יותר ויותר.״
״זה בסדר״ סאלי אמרה לאט, ״מה בדיוק קרה?״
אנבת׳ שאפה אוויר, והעיניים שלה עברו על קירות הסלון שמאחורי סאלי. לבסוף היא הישירה את מבטה אל סאלי ואמרה ״את מכירה את הסיפור שלי ושל לוק?״
״הוא ותאליה... מצאו אותך כשבחרת מהבית נכון?״ סאלי אמרה בזהירות.
״כן. כן. הם מצאו אותי ואימצו אותי אליהם למרות כל הסכנות שבלקחת תחת חסותם ילדה בת שבע ולהביא אותה איתם בבטחה למחנה. אנחנו... אנחנו היינו משפחה. לא ״כמו״. משפחה. עד שתאליה הפכה לעץ, כשהגענו למחנה. אבל אני ולוק עדיין היינו קרובים במשך כל השנים, עד ש... עד ש... הוא בגד באלים ובמחנה וחבר לקרונוס. ואז בסוף המלחמה הקריב את עצמו כדי לנצח את קרונוס.״ נימת הדיבור שלה היתה חלשה, כאילו עצם המחשבה על לוק מוציאה ממנה את כל הכוח.
סאלי הנהנה בעידוד.
״אז היום במחנה איזה בן דמטר אחד עשה סיור לכמה חצויים חדשים ו... והוא סיפר להם על המלחמה ועל לוק...״ הקול שלה הפך חנוק יותר עם כל מילה. ״וגם הוא וגם החצויים החדשים דיבור עליו כאילו הוא כל כך מרושע ונבל, אבל אני- אני לא יכולה-״ כאן אנבת׳ פרצה בבכי, וסאלי משכה את אנבת׳ אליה ועטפה אותה בחיבוק. סאלי הובילה אותן לספה, וליטפה את שיערה של אנבת׳.
״הוא-א פשוט בג-ד בי- כל כך הרבה פעמים, כ-כל פעם מחד-ש, ואני עדיין לא מסוגלת לקלוט שה-הוא הנבל״ אנבת׳ בכתה, כל התסכול והיאוש מתועלים לקולה.
הלב של סאלי התכווץ בכאב. היא תמיד אהבה את אנבת׳, אבל בחודשים האחרונים מאז שפרסי נעלם הן התקרבו מאוד, וסאלי הרגישה אכפתיות ואהבה ודאגה עצומה כלפי אנבת׳, דאגה אימהית, במיוחד כשידעה שאין אף אחד אחר שידאג לאנבת׳ ככה.
״הם לא מכיר-ים אותו כמו שאני מכירה, אבל אני גם ראיתי אות-תו במלחמה ו-... שתי הגרסאות לא מסתדר-רות לי בראש. שונ-ה מדי.״
אנבת׳ סיפרה לסאלי איך לוק נתן לפרסי את הנעליים המעופפות שהיו אמורות לגרור אותו לטרטרוס, איך תמרן את אנבת׳ כדי לגרום לה להחזיק במקומו את השמיים, איך בקיץ שלפני המלחמה ניסה לשכנע את אנבת׳ לעבור לצד שלו. סאלי הרגישה את הכעס על לוק גואה בה.
איך? איך הוא יכל? ככה לרמות את מי שראתה בו אח גדול ולבגוד בה שוב ושוב. אנבת׳ המסכנה.
״אנבת׳, מותק, אני לא יכולה להגיד איך להרגיש או מה לחשוב. אבל אני כן יכולה להגיד לך, שכל דבר שאת מרגישה או לא מרגישה הוא לגיטימי, כי מה שאת עוברת לא פשוט. קחי את הזמן. אל תדרשי מעצמך להחליט עכשיו. הסליחה וההשלמה באים רק עם הזמן.״ סאלי הידקה את זרועותיה סביב אנבת׳.
״תודה״ אנבת׳ לחשה לתוך החיבוק.
״מתי שאת צריכה, יקירה״ היא אמרה באהבה, אבל בפנים הכעס על לוק עוד לא התפוגג. באותו הרגע, היא אפילו לא כעסה עליו בגלל שהוא פנה נגד האלים ופתח במלחמה. היא כעסה עליו פשוט בגלל שהוא גרם לבת שלה לבכות.