מוזרויות של הארי פוטר ופרסי ג׳קסון

וואנשוט מגנס צ׳ייס

וואנשוט על אחד הזוגות החמודים בתבל- פיירוצ׳ייס
וואי אני מקווה שיצא טוב. תהנו...?

מגנס
ברגע שהמפלצת האחרונה אודתה מיהרתי אל אלכס, ששכב בפישוק איברים על האדמה כמה מטרי ממני. כרעתי לצידו. הוא היה בחצי הכרה, אז התחלתי לבדוק את גופו, אף על פי שידעתי שהוא לא יאהב את זה.
הפשלתי את חולצתו מעט. על בטנו התנוסס חתך מדמם,  וכך גם על כתפו, וקרסוליו היו מרוטשים מציפורניים של מפלצות.

בינתיים אלכס שב להכרה מלאה. שלחתי את ידי כדי לרפא אותו אבל הוא עצר אותי.
״לא״ הוא מלמל בפה יבש.
״אלכס.״ אמרתי ברצינות.
״אני לא... לא רוצה...״ אלכס התחיל להגיד אבל קטעתי אותו.
״אלכס, אני יודע שאתה לא אוהב כשחודרים לך למחשבות, אבל אני ממש צריך לרפא אותך.״
אלכס לא ענה.
״תראה, הדבר האחרון שמעניין אותי כרגע זה הנפש שלך, בסדר? אין לי שום עניין בה. לרצות להשאיר את הנפש שלך לעצמך זה לגיטימי לגמרי. אבל זה או זה או שאתה גוסס פה למוות״ אמרתי לו.
״טוב״ הסכים אלכס באי רצון.
״בוא נעשה ככה- אתה תתרכז רק במשהו אחד. תדמיין אותו, תגיד אותו לעצמך, וככה אני אראה את זה ולא את המחשבות שלך. בסדר?״
אלכס הנהן ואני הנחתי את ידי על גופו.
התחלתי לזהור, הרגשתי את הדימום נפסק, אבל עם הריפוי הגיעו גם המחשבות של אלכס.
״קוסקוס״. מחשבה אחת- המחשבה של אלכס- פילחה את ראשי. ראיתי בעיני רוחי קוסקוס, והמילים ״קוסקוס, קוסקוס״ הדהדו באזני.
המחשבות נקטעו בבת אחת וראיתי זיכרון של אלכס; בשבועיים הראשונים שלה ברחוב, כשחבורת בריונים הציקה לה בסמטה. כשהם הלכו היא שכבה דוממת על המדרכה בלי יכולת לזוז.
״א-לו-הים אדירים! ילד אתה בסדר?!״ אישה בגיל העמידה התקדמה אל אלכס ועל פניה מבט דואג.
״אני ילדה״ אלכס רצתה לענות אבל לא היה לה כוח.
הזקנה פתחה עוד פעם את הפה אבל לא שמעתי כבר מה היא אמרה.
הזיכרון התחלף. ראיתי את אלכס מועך בכעס ובזעם עצור גוש חימר אחרי שאבא שלו קרא לו עוד פעם במגדר הלא נכון.
״מה. כל כך. קשה. להבין?!״ הוא הטיח את גוש החימר בשולחן.
הזעם של אלכס מילא אותי, אבל הזיכרון נקטע בחדות ושוב המחשבות על הקוסקוס מילאו את ראשי.
הרגשתי שזה כמעט נגמר. החתכים נסגרו כמעט לגמרי והעצמות התאחו, אבל עוד זיכרון הופיע מול עיני.
הפעם זה היה זיכרון טוב; אלכס של לפני כמה שנים ישבה עם מאי, החברה הכי טובה שלה, על ספסל בבית הספר, מיד אחרי שסיפרה לה שבעצם היא פלואידית-מגדרית.
״ואת... לא שונאת אותי? לא נגעלת?״ אלכס שאלה, מופתעת מכך שאנשים יכולים להגיב אחרת משהגיבה המשפחה שלה.
״לא! למה שאני אשנא אותך? יקח לי זמן להתרגל, אבל... אם ככה את מרגישה אז אין בעיה״ מאי אמרה כאילו זה מובן מאליו.
אלכס מצמצה, ואז לפתה את מאי בחיבוק. מאי המופתעת חיבקה אותה בחזרה, ואלכס צחקה בהקלה.
״כמה טוב שיש לי אותה״ אלכס חשבה.

נשלפתי בחזרה אל המציאות. אלכס שכב על האדמה כמו חדש, ואני, לעומת זאת- הייתי מותש.
הסתכלתי עליו. ״קוסקוס??״
אבל אלכס נעץ בי מבט והחלטתי לעזוב את מחשבות הקוסקוס של אלכס ולעבור לנושא אחר.
״אתה... בסדר?״ שאלתי מתנשם.
אלכס הנהן והתיישב.
״אוקיי, אז בוא-״ התכוונתי לקום אבל אלכס אחז בזרועי ועצר אותי.
״מה?״ הסתכלתי עליו בשאלה.
אלכס לא ענה. הוא הסתכל עלי עוד רגע במבט שלא הצלחתי להבין, ואז הצמיד את שפתיו לשלי.
נשיקות עם אלכס לא היו דבר שכיח במיוחד, ובכל פעם שזה קרה כל מחשבה הגיונית התנקזה והוחלפה בהתרגשות ופרפרים בבטן.
הידיים שלי מצאו את עצמן מחבקות את מותניו, והאצבעות שלו רפרפו על לחיי.
הלחיים שלי התחממו, בעוד השפתיים של אלכס זזות לאט על שלי וידיו עוברות בשערי.
עצמתי עיניים, שוקע בנשיקה, והלב שלי היה על סף התפוצצות.
כשהתנתקנו לבסוף, אלכס נשען אחורה בלחיים סמוקות וחיוך קטן.
״תודה״ הוא אמר. והעיניים השונות שלו הסתכלו עלי במבט כנה ואסיר תודה.

״אתה בא?״ הוא קם לבסוף, ואז הושיט לי יד. אחזתי בה בקהות חושים.
התחלנו ללכת בחזרה לכיוון ולהלה, ובאופן מפתיע, אלכס לא ניתק את ידו.
ואני? לי לא היה שום אינטרס לשנות את המצב.

..................

אוקיי, איך היה?
זאת פעם ראשונה שאני מנסה לכתוב רומנטיקה- בחיים לא כתבתי נשיקה לפני.
ישבתי יום שלם על ארבע השורות האלה של הנשיקה.
זה כמובן לא מושלם, וגם אני לא מרוצה מזה מאה אחוז, אבל בהתחשב בכך שזאת פעם ראשונה אני חושבת שיצא לי סביר בהחלט.
חיפשתי כל מיני מדריכים באינטרנט ופה אבל עדיין לא היה לי שמץ של מושג איך לכתוב את זה.
רעיונות לשיפור?
הצעות?
טיפים?
בכללי איך יצא?
אני ממש אשמח לשמוע.
ביי לכם!