מוזרויות של הארי פוטר ופרסי ג׳קסון

וואנשוט- צ׳סי

אתם יודעים שאני אוהבת להמציא ולהוסיף דברים, נכון? כמו ״מטפלת הינשופים הראשית״ לדוגמא. אז זה וואנשוט, על צ׳סי, בת אפולו.

בדיוק סיימתי משמרת מעייפת במרפאה. הגעתי לביתן, הספקתי להישכב על המיטה שלי ל60 שניות בדיוק, ואז פרץ ניק הקטן לביתן ונעצר מול המיטה שלי.
״צ׳סייי!!!״ הוא התנשף.
התיישבתי. ״מה ניק?״
״צריכים אותך במרפאה!״
״אבל זאת המשמרת של מיי, הרגע סיימתי את שלי!״
״צריך תגבורת זה מקרה חירום!!״
״מה-?״
״דחוף!!!״ הוא רץ משם בכיוון המרפאה, ואני- בלית ברירה- רצתי אחריו.

הגענו מתנשפים למרפאה.
״באיזה חדר?״ שאלתי אותו. הוא הצביע על דלת ונכנסנו.
״הבאתי אותה!״ ניק הכריז.
מעל מיטה עמדו ויל, ראש הביתן שלנו, ועוד חמישה חניכים מהבוגרים יותר והמנוסים בביתן, ושני חניכים, נראה לי בני אפרודיטה.
״יופי, צ׳סי, צריכים את העזרה שלך״ ויל הרים אלי את ראשו.
ביקשתי מחניך לזוז כדי להסתכל על הפצוע, והתגובה שלי היתה...
״וואט דה פא...?!״
הייתי המומה קצת. קצת הרבה.
על המיטה שכב נער, חצוי כנראה, וכמעט כל סנטימטר בגופו היה מכוסה בדם. הוא היה מחוסר הכרה, כנראה מאיבוד דם.
״איך זה קרה לו??״ שאלתי, מבועתת.
״סאל ומאט ראו אותו בקרב עם מפלצת, אבל הם לא יודעים איזו, הוא הרג אותה אבל כנראה שהיה להם קרב ארוך לפני...״ וויל הצביע על שני בני האפרודיטה.
״טוב... נבדוק אותו״ שמתי על ידי כפפות ופניתי לשורת שידות הציוד שעמדה ליד הקיר.
באנחה התכופפתי מול שידה כחולה, שעליה היה הכיתוב ״מחלקת דם״.
נברתי בערמות הציוד, מבחנות, בדיקות, משאבות, לוח תורנויות של הרופאים במחלקה.
(זה הרגע שבו אתם שואלים ״מה לעזאזל המצאת עכשיו?״)
אז בואו אני אבהיר- גם לבני אפולו, יש התמחויות; מנתחים, אף-אוזן-גרון, פיזיותרפיסטים, וכל זה. כמו אצל רופאים אמיתיים. הגיוני, נכון?
אז יש לנו מחלקת דם.
וראש מחלקת דם זאת אני.

הוצאתי כמה מבחנות וכלים וניגשתי לפצוע. העברתי את ידי על כל גופו, והדם נעלם כלא היה, חושף גוף שחום מלא חתכים ופציעות. ניקזתי דם מכמה מקומות לתוך מבחנות.
וכן, זה היה קסם. זאת הסיבה שאני במחלקת דם.
נעצתי מבט במבחנות. הדם נגלה לפני כמו רנטגן, חלק מהקסם. יכולתי לדעת מה בדיוק יש בדם, כמה, ועוד כל מיני פרטים.
אני מעבדת בדיקות דם מהלכת.

בחנתי את כל המבחנות בריכוז.
״רעל!״ הכרזתי. ״איגרוסין.״ (ה.כ- איגרוסין זה הסוג של הרעל, והרגע המצאתי אותו אז לא נראה לי שבאמת יש כזה)
ניסיתי להיזכר למי יכול להיות שייך הרעל הזה... היו שתי אפשרויות.
״יש לו חום?״ שאלתי. אחד החניכים הנהן אלי.
״אז דרקונון אדום. הוא בטח נשך או שרט אותו, יש לו ארס״ (ה.כ- יאפ, גם את המפלצת הזאת המצאתי הרגע)
ויל ניגש אל הארון הגדול. בפנים, היו מסודרות תיקיות-תקיות הדרכות רפואיות. אתם מבינים, גם אם אנחנו בני אפולו, אנחנו לא יכולים לזכור איך מטפלים בכל מחלה בעולם. ויל עבר על פני תיקיות ״שברים״, ״זיהומים״, ״וירוסים״, ולבסוף הוציא את תקיית ״רעל וארס״.
״דרקונון אדום אמרת?״ הוא מלמל בזמן שדיפדף בספר.
השווינו את התסמינים, וצדקתי! זה באמת היה דרקונון אדום.
נקודה אחת לי!😁
סקרנו את תכונות הרעל. ״טוב... הוא לא הולך לצאת מהמיטה בשבועיים הקרובים״ אמרה חניכה אחת.

התחלנו בעבודת הריפוי, והחניכים הקטנים הגישו לנו מים וציוד.
חיטוי, חבישות, המון תפרים, מנות דם, נקטר, משחות, תרופות, ונסיוב. ועל הדרך גילינו שהוא שבר גם רגל.
כשסיימנו אחרי שעות של עבודה, היה כבר ערב, ומזמן פספסנו את ארוחת הערב.
הצוות שלנו ישב בשולחן אפולו ב10:30 בלילה ואכל בעייפות אחרי שעות רבות של עבודה.
כשוויל קם ללכת ניגשתי אליו. ״וויל, אני לוקחת מחר יום חופש, בסדר? עבדתי כל היום״
וויל הנהן אלי באנחה קטנה, ״אבל את יכולה לבוא לעשות לו בדיקת דם בצהריים? בעיקרון מיי אמורה לעשות את זה אבל נראה לי שהיא נלחצה קצת מקודם״ הוא אמר.
זוכרים את מיי מתחילת הסיפור? היא המתלמדת שלי. סך הכל בת ארבע עשרה, עדינה ותמימה כזאת. וחמודה ברמות קשות.
״בסדר״ נאנחתי בכניעה.
״תודה צ׳ס!״ וויל חייל אלי והלך. חזרתי לשולחן. בינתיים כולם הלכו, אבל גם כשסיימתי לאכול לא הלכתי.
פשוט ישבתי שם על הספסל, שקועה במחשבות רנדומליות ולא עושה כלום.
בשלב מסוים הבנתי שאם אני לא אזיז את התחת שלי לכיוון הביתן תוך חמש שניות אני ארדם ישר על הספסל. אז חזרתי לביתן שלי,וכן, נרדמתי מהר מאוד.
###
והחצוי ההוא? שבוע אחרי שריפאנו אותו הוא יצא למסע חיפושים, כצפוי.
אם הייתם שואלים אותי ״צ׳סי, לא הייתי רוצה לצאת למסע חיפושים גם?״ הייתי אומרת- שלא.
ואם הייתם שואלים ״את מפספסת את כל האקשן, לא היית רוצה להציל את העולם?״ התשובה שלי הייתה- לא.
נכון, אני מפספסת את האקשן, וסך הכל מרפאת,
אבל אני שמחה שריפאתי את החצוי ההוא כדי שיוכל ללכת להציל את העולם.

§•§•§•§

כמובטח, זה היה הוואנשוט הראשון ברצף הוואנשוטים שלי.
אני מאוד מקווה שנהניתם לקרוא את זה ואהבתם, ואם זה נכון אז אשמח אם תגיבו ותצביעו!