כשהגעתי למתחם בנות - בלי להיתקל בשום שומר, בגלל שזה ארוחת צהריים עכשיו והשומרים בחדר אוכל - רצתי לחדר של נועה וטקטקתי בדלת שלה מספר פעמים אבל לא קיבלתי תגובה.
הסתובבתי סביב עצמי וחשבתי איפה היא יכולה להיות עד שמישהי התקרבה אליי ושאלה ״את מחפשת את נועה?״ אותה ילדה שזהיתי כמיקה. היא בחדר 136 החדר שביני לבין נועה, אני והיא התחברנו קצת כי אנחנו גם חולקות שיעורים ביחד, אבל אני עדיין לא סומכת עליה כמו שאני סומכת על נועה.
הנהנתי וחיכיתי לתשובה.
״היא אמורה לסיים עכשיו שיעור וללכת לאכול צהריים.״ אמרה והתקדמה לחדר שלה.
״תודה מיקה!״ צעקתי לה מהמדרגות ומיהרתי לקפיטריה.
תהיתי למה מיקה לא הייתה בשיעור אבל לא כל כך עניין אותי הסיבה.
כשנכנסתי לקפיטריה ראיתי את נועה יושבת לבד בשולחן הקבוע שלנו רק שאף אחד לא בא היום לאכול והחברים של אחי לא סיימו את השיעור.
שאני אומרת חברים אני מתכוונת לרועי, אותו הילד שהיה איתו כל פעם שאכלנו צהריים.
אני לא אומרת שאין לו חברים, פשוט דניאל ורועי הכי קורבים אליו והם יושבים איתנו.
״תתרחקי מדניאל!״ צעקה שיר שעמדה בדרך שלי לנועה.
לא נמאס לה? כאילו באמת אין שלב שמתחיל להימאס לה מזה?
״זדייני שיר.״ קיללתי ועקפתי אותה כדי ללכת לנועה.
״נועה.״ החלקתי לכיסא שממולה ובחנתי אותה במבטי.
היא הרימה אליי מבט ויכולתי להישבע שראיתי אכזבה בעיניים שלה, ממה? אני מכירה אותה בקושי שבוע.
היא באה לקום אבל תפסתי בידה ולא נתתי לה ללכת,
״לא, לא רגע, בבקשה.״ התחננתי ולא שחררתי את ידה, היא נאנחה בשקט וחזרה לשבת, ״זריז ליבי אין לי כוח אלייך.״ אמרה והנהנתי לעצמי.
יצאתי דוחה וחשבתי לרגע אם כדי לי לספר לה הכל או רק מה שקרה היום בבוקר.
זין על זה. מגיע לה לדעת.
״זה קשור להורים שלי, אני באמת אשמח לספר לך הכל אבל לא פה.״ נראה שהיא נרגעה כשהיא הבינה שלא מודבר בה אלא במשהו אחר, היא הנהנה ויישרה אליי מבט, האכזבה התחלפה בסקרנות, ורק קיוויתי שהיא לא תוציא ממני יותר מידע ממה שאני רוצה להוציא.
קמנו מהשולחן והלכנו לחדר שלי.
״שפכי ליבי.״ דחקה בי כשנכנסנו לחדר והתיישבה לי על המיטה.
היא ניסתה להישאר אדישה וקרה אליי אבל ראיתי את הסקרנות בוערת בעיניים שלה.
״תצטרכי להיות מוכנה נפשית נועה.״ הזהרתי.
״אני מוכנה.״ הנהנה והתחלתי לספר הכל.
כל מה שההורים שלי עשו לי או לאח שלי.
את זה שהם אמרו לנו לשלם לבד על הפנימייה כי אם לא, נגור ברחוב, ועל זה שהם רוצים שאני אחזור עכשיו.
על זה שאבא שלי לקח לי את הבתולים בגיל 15 ללא רצוני.
על אמא שלי לא סיפרתי במיוחד כי לא רציתי שהיא תשנא אותה, במיוחד כי אני אוהבת אותה.
אבל חוץ מזה סיפרתי פשוט הכל.
YOU ARE READING
My Princess - נסיכה שלי
Romanceליבי נאלצת לעבור עם אחיה הגדול לפנימייה בתל אביב. ההורים שלהם לא השאירו להם כל כך הרבה ברירות. שם היא פוגשת חברות חדשות. חברים חדשים. חיים חדשים. הוא ראה אותה והתאהב, בלי לדעת על המשפחה שלה, על העבר שלה או על החיים שלה בכלל. היא ניסתה לברוח מהרגשות...
