נ.ק דניאל
לא יכולתי לדחות אותה כשעמדה בכניסה לבית שלי עם השמלה והעקבים שקניתי לה, עם האודם הבוהק הזה שהיה על שפתיה.
היא באה לפתוח דף חדש, להתחיל מהתחלה.
בלי כל הריבים שהיו לנו או ההפסקות באמצע, להתחיל הכל מהתחלה.
כשקמתי היא לא הייתה לידי, אבל הרחתי את הריחות הטובים אז ניחשתי שהיא למטה עם אמא ואבא שלי.
לקחתי את הטלפון מהשידה ובדקתי את השעה.
השעה הייתה אחת וחצי והבית היה שקט, לא מצא חן בעיניי השקט הזה אז קמתי מהמיטה ונעצרתי כשראיתי את הבגדים של ליבי מאתמול.
״אלוהים אני חייב לשים טבעת לאישה הזאת.״ אמרתי את מחשבותיי בקול והקול הצווחני של הילה חדר לראשי, ״כמה שיותר מהר יותר טוב דניאל! האישה הזאת מכינה אוכל יותר טעים משל אמא.״ הילה נכנסה לי לחדר ולפני שהספיקה להסתכל על הבגדים הזרוקים שלה, כולל התחתונים והבגדים שלי בעטתי בהם לצד ודחפתי אותה מחוץ לחדר.
״היא סיימה להכין אוכל?״ שאלתי בדרך למטבח.
״לא, היא צעקה עליי ללכת לקרוא לך כי אם אני אגע לה עוד פעם אחת באוכל היא לא תהסס לנעול אותי בחדר שלי. ציטוט שלה.״ כן, אני לגמרי צריך לשים לאישה הזאת טבעת על האצבע.
הילה הלכה לסלון שאבא ואמא שלי גם היו שם וראו טלוויזיה.
נראה שליבי ממש טובה בלהכין אוכל אם אמא שלי ככה רגועה.
נכנסתי למטבח וראיתי את ליבי בבגדים של הילה, דגמח שחור בהיר על מותנייה שאם אני זוכר נכון כבר קטן על הילה, וחולצה שאלוהים יסלח לי אבל החולצה הזאת נותנת למחשבות שלי לגלוש יותר מידי.
אני לא יודע אם בכלל אפשר לקרוא לזה חולצה, זה פאקינג חזייה קרועה, למה יש את זה להילה?!
״הילה!!״ צעקתי ברחבי הבית ותוך שניה היא הייתה לידי.
״תעלי לחדר שלי, על המיטה שלי יש חולצה שחורה. תביאי אותה.״ ליבי הסתובבה אליי עם חיוך ענק על פניה והילה יצאה.
״מה זה לא יפה?״ שאלה בזמן שהתקרבתי אליה.
״אמרתי שזה לא יפה?״ אמרתי בדרכי אליה.
״אתה רומז לי להחליף אז כן.״ נעמדתי מאחוריה וחיכיתי שתעזוב את הסכין.
״זה יפה, פשוט לא מתאים.״ זה ממש יפה, וממש לא עוזר לי לחשוב בהיגיון לידה.
״לא נראה לי אכפת למשפחה שלך.״ לא, לא אכפת להם.
״אבל לזין שלי אכפת. והוא לא יודע להחזיק מעמד הרבה זמן.״ אמרתי והצמדתי את המפשעה שלי אליה.
״הבנתי.״ מלמלה בצחקוק וידיי החזיקו במותניה בזמן שחתכה אבוקדו.
״מה את מכינה?״ שאלתי ושפתיי ירדו לצווארה.
״אוכל.״ ירדתי עם שפתיי לאט לאט עד שהגעתי לכתפיה.
״ואיך קוראים לאוכל הזה?״ מלמלתי על עורה הרך.
״מזון.״ מעצבנת.
״וממה עשוי המזון?״ שפתיי עלו עד שעלו למקום בו אוזנה ולחשתי.
״מירקות, ביצים, תפוחי אדמה ועוד כל מיני.״ תפסתי בלסת שלה וסובבתי את ראשה כדי להניח נשיקה על שפתיה והלכתי למקום שבו היו חתיכות של תפוחי אדמה נראה לי.
״דפוקה.״ הקנטתי, לקחתי חתיכה והכנסתי לפה.
״הייייי! לא לגעת!״ צעקה ושיחררה את הסכין.
״אז תגידי לי מה את מכינה.״ התגרתי בה ולקחתי עוד חתיכה.
״נו דניאל אין לזה שם! תפסיק לגעת באוכל.״ היא תפסה במרית שהייתה ליד והחזיקה אותה באיום.
״בטוח יש לזה שם.״ לקחתי עוד אחד, פאק החרא הזה טעים.
״דניאל!״ הזהירה.
״תתרחק מהאוכל.״ באתי לקחת עוד אחד אבל המרית פגשה את היד שלי וצרבה את עורי.
״אייי!!״ משכתי את היד חזרה אליי והיא שחחרה את המרית.
״אתה רוצה שאני אעיף אותך מפה? לא, אז תפסיק לגעת באוכל.״ איזה אובססיבית היא לאוכל הזה.
״בסדר, לא נוגע יותר.״ הבטחתי ולקחתי אחד אחרון, זה אחד הדברים הטעימים.
״דניאל!!״ צעקה ודחפה אותי.
״אחרון! מבטיח.״ לקחתי אחד באמת אחרון והיא התקדמה אליי בזמן שאני הלכתי אחורה.
״תעוף מפה!!״ צעקה בדיוק כשהילה נכנסה למטבח עם החולצה שלי ביד שלה.
YOU ARE READING
My Princess - נסיכה שלי
Romanceליבי נאלצת לעבור עם אחיה הגדול לפנימייה בתל אביב. ההורים שלהם לא השאירו להם כל כך הרבה ברירות. שם היא פוגשת חברות חדשות. חברים חדשים. חיים חדשים. הוא ראה אותה והתאהב, בלי לדעת על המשפחה שלה, על העבר שלה או על החיים שלה בכלל. היא ניסתה לברוח מהרגשות...
