נ.ק ליבי
במשך כל השבוע הזה הייתי במיטה ודמעות לא הפסיקו לרדת לי, בכיתי על הכל, על הבנות בשכבה שלי שלא מפסיקות לרדת עליי והפעמים שזה באמת פגע בי, על הריבים שלי עם איתמר, על הריב עם דניאל בבוקר שהכל קרה, על זה שנועה ורוני בטח לא ירצו לדבר איתי אחרי שאני אצא מהדיכאון הזה, על שיר ועל עילאי...
היה לי קשה לדבר עם איתמר או עם נועה.
הם הראשונים שיודעים מה עברתי והם הכי קרובים אליי, אני בטוחה שאיתמר הוא פצצה מתקתקת כי ככה הוא היה במקרה שלי עם אבא שלי.
רק שבמקרה הזה לקח לי חודש לצאת מהדיכאון.
עילאי הרס אותי בכל מובן אפשרי, הוא השאיר אותי עם המחשבה של אם דניאל שלח אותו או לא.
עם המחשבה של האם שיר יודעת ולא עשתה כלום, כי אם כן אני נשבעת שאני אתלוש כל שערה מחומצנת מהראש שלה.
הייתי שקועה כל כך בדיכאון שנכנסתי אליו שלא הכנסתי שום דבר לפה במשך שבוע, צעקתי לאיתמר ונועה שיעופו כל פעם שניסו לבוא לדבר איתי.
בכיתי בכל פעם שרועי או רוני באו, ובכל פעם שדניאל בא התיישבתי צמודה לדלת ושמעתי כל דבר שהיה לו להגיד וחשב שאני לא שומעת ובכיתי בשקט, שלא ישמע אותי.
ג׳וי בא גם הוא מידי פעם אבל הוא לא ידע מה קרה, הוא רק ידע שניסו לאנוס אותי אבל לא ידע מי זה.
היה לי קשה כל כך וכל יום ישבתי על המיטה ומנעתי מעצמי לכתוב לאח שלי מכתב, בעיקר כי לא יכולתי לדבר איתו פנים אל פנים.
קיבלתי הודעה מדניאל ביום שני שהוא רוצה לראות אותי, וכמו כל ההודעות שלו לקח לי שעתיים להחליט אם לענות לו או לא. בסוף עניתי ורמזתי שלא בא לי, הוא שלח עוד הודעה וגם לה לקח לי שעתיים להחליט אם אני עונה או לא, חשבתי בזמן שהסתכלתי על ההודעה וקראתי אותה שוב ושוב.
אחרי כמה שעות החלטתי שאני אדבר איתו אבל רק כדי לצאת עליו, להתעצבן, להוציא את כל מה שאגרתי בשבוע האחרון.
וסוף סוף לגלות אם הוא שלח את עילאי או לא.
בסביבבות השעה שמונה יצאתי עם פיג׳מה שאם לפני שבוע ישבה עליי מושלם, עכשיו היא ענקית, ירדתי בסביבות השבע קילו בשבוע הזה.
פתחתי בזהירות את המנעול, פתחתי את הדלת קצת ככה שהיה רווח קטן.
לא רציתי שיראו אותי אז פשוט החלקתי מהמרווח הקטן הזה, סגרתי את הדלת. והתחלתי ללכת במסדרון.
נעצרתי באמצע המסדרון והסתכלתי לעילאי בעיניים, היה לו גבס ביד שמאל, האף שלו היה חבוש, העין שלו סגולה והמנהלת עומדת לידו.
העצבים שלי זרמו לי בוורידים ואני נשבעת שאם לא המנהלת הייתי הורגת אותו.
״גברת ברגר... סיפרו לי מה קרה, עילאי עוזב היום את הפנימייה, אם תרצי להגיש תלונה נגיש.״ לחשה המנהלת בצער, עוזב? היא אומרת את זה כאילו זה בקטנה. הוא צריך לעוף למעצר על מה שעשה.
״אני רוצה להגיש תלונה.״ התפרצתי והסתכלתי למנהלת בעיניים.
״חתיכת כלבה.״ קילל עילאי ולא עמדתי בזה.
״אני כלבה?!! אתה אנסת אותי עילאי!! חתיכת בן זונה!״ צרחתי והתנפלתי עליו, דחפתי אותו אחורה ושרטתי בידיוק כמו ששרט את הגוף שלי.
״היי! ליבי! תפסיקי.״ המנהלת ניסתה להפריד בנינו אבל התנגדתי המשכתי להרביץ לו
״חתיכת זונה משוגעת!!״ ניסה להגן על עצמו והמשכתי להרביץ לו עד שזוג ידיים משכו אותי אחורה לחיבוק עוטף.
עילאי הוציא את הטלפון בכעס ושמר על שתיקה בזמן שהוא שולח הודעה למישהו.
המנהלת כחכחה בגרון ומשכה את עילאי איתה לכיוון המדרגות,
ניסיתי להדחיק את הסקרנות של מה הוא כתב והסתובבתי למי שמנע ממני להרביץ לעילאי.
YOU ARE READING
My Princess - נסיכה שלי
Romanceליבי נאלצת לעבור עם אחיה הגדול לפנימייה בתל אביב. ההורים שלהם לא השאירו להם כל כך הרבה ברירות. שם היא פוגשת חברות חדשות. חברים חדשים. חיים חדשים. הוא ראה אותה והתאהב, בלי לדעת על המשפחה שלה, על העבר שלה או על החיים שלה בכלל. היא ניסתה לברוח מהרגשות...
