My Princess - נסיכה שלי

פרק 49 - לתפור שמלת כלה!!

ישבתי במיטה עם פיג׳מה שהספקתי להחליף לפני שהבנות נכנסו לחדר.
באותו יום שסיפרתי לדניאל על החלום שלי לעצב שמלות הוא הזמין לי טאבלט של אפל ואמר לי שהוא רוצה שהשמלת כלה שלי תהיה עבודה שאני תופרת אז להתחיל ללמוד.
לקחתי את ההזדמנות וקניתי מכונת תפירה יחד עם מלא בדים, אבל מלא.
מכל הסוגים והצבעים, קניתי בד אורגנזה, אצטט, בנלון, ברלינגטון, ג׳ט ודאבל ג׳ט וג׳רזי ובד גיפור סולטיס וגליטר ועוד הרבה סוגים
אתם לא מבינים כמה זה מלא, הכרחתי את אמא שלי לקנות לי עוד ארון ולדחוף אותו בחדר אורחים כדי שיהיה לי מקום לאחסן את הבדים האלה, ועוד יש בדים בבית של דניאל.
קניתי כל מה שהייתי צריכה, גם אם לא באמת הייתי צריכה.
קניתי חוברות ציור שאני אוכל לעצב עליהן, וקניתי קורס דיגיטלי, שבתכלס זה סרטונים שנשלחים לי פעם ביום ובסרטון מסבירים איך לתפור את השמלה הראשונה שלך.
כבר עשיתי את זה, אני לא אהבתי את השמלה, דניאל והבנות אמרו שהיא מהממת ואמרו שאני לא אוהבת אותה בגלל הצבע.
היא הייתה צהובה, מי לובש צבעים כאלה?
זו הייתה שמלה בלי כתפיות שנסגרת עם ריצ׳רץ׳ מאחור והיא מגיעה עד הרצפה, שמרתי את השמלה תלויה בחדר אורחים, אולי מישהי תרצה את זה מתישהו.

מאז הקורס אני מנסה לעשות עיצוב יפה לשמלה, בדפים ובטאבלט, בכל פעם אני מוחקת ובכל פעם מתחרטת ומתחילה מהתחלה.
עבר חודש מהקורס ולא תפרתי שמלה אחת, לא שהיו לי הרבה הזדמנויות, כי אני בצבא וזה.
ישבתי במיטת קומותיים למטה במיטה שלי כשאביב מעליי ואופל מהצד השני בקומה למעלה.
הן לא הפסיקו לדבר והוציאו אותי מריכוז בכל פעם, התעצבנתי שאני לא מצליחה לעצב שמלה אחת לפחות.
אספתי את כל הדפים שעיצבתי עליהם כל מיני סוגי שמלות והתבוננתי בהן.
וואי! כלום לא יפה!!
נעמה בדיוק נכנסה בדלת כשזרקתי את כל הדפים על המיטה ונזרקתי לאחור.

״נעמי!״ קראה אביב בקול ואופל תיקנה אותה ״נעמה.״ אביב אוהבת לקרוא לנעמה נעמי, נראה לי בגלל שהיא יודעת שזה מעצבן אותה.
״מה עשית בחוץ?״ אביב התחילה לחקור אותה ונעמה נכנסה לחדר אחרי שהורידה נעליים בכניסה, נעמה חברה טובה של אופל ואביב חברה טובה מאוד שלי, למרות שזה מאוד ברור עקב העובדה שאני ואביב מ״כיות ואופל ונעמה עובדות כפרמדיקיות, לא שהן עושות משהו.
״דיברתי בטלפון.״ נעמה ענתה והורידה את הסוודר ממנה, גם היא הייתה עם פיג׳מה אבל הקור בחוץ הורג אז חייב לצאת עם משהו.
״עם?״
״מה זה עניינך?״ אביב אוהבת לדעת הכל על כולן ואופל שונאת שהיא עושה את זה אז היא תמיד מנסה לגרום לנעמה לגלות כמה שפחות דברים על עצמה, כי אביב סקרנית יותר מהחיים של נעמה מאשר שלנו בגלל שהיא דתייה, לא שחשבתי שזה משנה משהו או מבדיל בנינו.
״סליחה רק התעניינתי.״ ראיתי את המזרון של אביב קופץ ויכולתי לדעת מזה שהיא נזרקה עליו ונשכבה עליו.
״מה זה ליבי?״ נעמה נעמדה ליד המיטה שלי והסתכלה על כל העיצובים מלמעלה.
״את מעצבת שמלות?״ ממה היא מופתעת היא לא יודעת את זה כבר? כי זה לא שהסתרתי את זה, והחדר ממש מלא בעיצובים.
״מנסה.״ מנסה ולא מצליחה.
״אפשר לראות?״ שאלה והיא התיישבה על המיטה.
״תתכבדי.״ אמרתי והצבעתי עם כף ידי על הציורים המפוזרים על המיטה, היא אספה את כל הדפים והסתכלה עליהם אחד אחד, הפרצופים שלה העידו שהיא ממש לא אוהבת את הסגנונות החשופים, לא שאני מאשימה אותה, היא הולכת עם חצאיות.
היו משהו בסגנון השתי עיצובים צנועים שאולי היא תאהב, למרות שהם ממש לא יפים בעיניי.
״זה ממש יפה.״ עינייה נעצרו על עיצוב מסוים והיא חייכה אליו כאילו זה בעלה לעתיד.
הסתכלתי עליה מבולבלת ושאלתי ״איזה מהם?״ היא הוציאה את הדף עם העיצוב שרצתה והושיטה לי אותו ״זה.״ לקחתי אותו מידה והסתכלתי עליו.
אלוהים הוא מחריד, זו שמלה שמגיעה עד הרצפה, בלי שרוולים ובסגנון של כמו חולצת גולף.
״מה? לא ממש לא.״ זרקתי את הדף למיטה ונשענתי לאחור בתסכול ״אני כבר חודש מנסה למצוא עיצוב יפה ולא מצליחה!״ נאנחתי בייאוש ונעמה התעלמה.
״את מעצבת שמלות כלה או ערב?״ למה הרגשתי שזה באמת מוביל לאנשהו? או שהיא רוצה שמלה או שהיא מנסה לשגע אותי.
״גם וגם.״
״יש סיכוי שאת מראה לי עיצובים שלך לשמלות כלה?״ אוקיי היא מתחתנת.
״את רומזת משהו נעמי?״ פניה של אביב הציצו מלמעלה ואופל התערבה שוב. ״קוראים לה נעמה. ותשחחרי ממנה.״ ראיתי את הגלגול עיניים שלה והיא חזרה לעיניינים שלה.
התעלמתי מהן והוצאתי מהמגירה המאולתרת שיש לי ליד המיטה חמישה דפים של שמלות כלה שחשבתי שתאהב כי הן היו צנועות.
״יש את אלה, ויש גם בטאבלט.״ הוספתי והדלקתי את הטאבלט, נכנסתי לשמלות כלה ששמרתי. היא הסתכלה בכל העיצובים בתשומת לב הניחה אותם ושאלה, ״אפשר לראות מהטאבלט?״ שאלה ״כן בטח.״ הבאתי לה את הטאבלט בזמן שאני מחזירה את העיצובים למגירה.
״הם ממש יפים ליבי.״ העיניים שלה ממש נצצו כשהסתכלה על כל העיצובים, יכולתי רק לנחש שהיא מתחתנת, היא כבר סיפרה לנו שהיו לה מפגשים עם איזה מישהו שההורים שלה סידרו לה, ולפי מה שאני יודעת היא גם חרדית ובדרך כלל הם מתחתנים בגיל מוקדם.
״את רוצה שמלה?״ הייתה לי הזדמנות לתפור, מה אני אהיה אם אני לא אנצל אותה?
״באמת?״ היא חייכה אליי והחזירה לי את הטאבלט.
״כן, מה אכפת לי לנסות. אבל אני לא מבטיחה כלום.״ הייתי צריכה להזהיר מראש שלא בטוח שזה יצא יפה אם בכלל.
״יש אפשרות שאני אעצב שמלה שאני רוצה ותגידי לי אם את תוכלי לתפור לי?״ את האמת שזה רעיון ממש טוב.
״כן, ברור. קחי, רק תשמרי לי אליו.״ החזרתי לה את הטאבלט והיא עברה למיטה שלה והתחילה לעצב, היא שאלה מלא שאלות על איך עובדים עם העט ואיזה בדים יש לי ועשתה חקירות על סוגי בדים לשמלות כלה ועיצבה במשך חצי מהלילה.
מחר בבוקר אנחנו יוצאות לשבת ותכננתי לעבוד על העיצוב שתיתן לי במשך השבת.