לבשתי חצאית קצרה צמודה לבנה מעור כי דניאל הכריח אותי ללבוש לבן וככה עשיתי, לחצאית היה שסע ממש קטן בקצה ובנוסף לבשתי סטרפלס לבן גם דמוי עור עם עקבים לבנות שליפפתי את החוט שלהם סביב הרגל למעלה.
איתמר נכנס לחדר בדיוק כשהתחלתי להתאפר.
״הוא ביקש לבן.״ הבהיר והסתכל על הבגדים שלבשתי.
״זה לבן.״
״זה בז׳.״ זה ממש לא בז׳, וזה הכי קרוב ללבן שיש לי בארון.
״זה שמנת.״
״לא זה לא.״ כן זה כן.
״זה מספיק טוב.״
״קרציה.״ התייאש ודחף לי את הראש.
״איתמר!!! המסקרה!״ צעקתי כשהמסקרה נמרחה מהדחיפה שלו, הוצאתי מסיר איפור מהמגירה ופד והורדתי את האיפור.
״מזל טוב אחות קטנה, לא כל יום את בת עשרים ושתיים.״ שלחתי לו חיוך והתחלתי לאפר את העין שהרס לי שוב.
דניאל אמר שיוצאים למסעדה עם המשפחה שלי ושלו, והחברים כמובן.
רגיל, כמו שנה שעברה, לא משהו כל כך מיוחד.
״איפה הוא באמת?״ הבנות כבר היו בבית אבל זה כי ידעתי שהן באות איתנו יחד עם רועי שבא איתנו.
״בבית.״ מתחכם.
״של?״ הוא שלים אותי כשאמר ״לו.״ אוקיי אז הוא בבית שלו.
״הוא לא בא לפה?״
״הוא יפגוש אותנו במסעדה, ואגב המסעדה. עוד עשר דקות יוצאים.״ מה עשר דקות?! אני צריכה לפחות חצי שעה לסדר את השיער לקוקו גבוה ולפחות עוד עשר דקות לאיפור!
״מה?! מה עשר ד-״ הוא יצא מהחדר בשניה וטרק את הדלת כדי שלא יצטרך לשמוע אותי מקטרת.
אח זבל.
באורך פלא הצלחתי לסיים להתארגן בעשר דקות, ויתרתי על השיער והשארתי אותו פזור, את האיפור עשיתי בקטנה ושמתי את האודם שעוד נשאר לי מהנשף שדניאל קנה לי.
לפני ארבע שנים.
״וואו פרינסס.״ רוני ונועה היו בסוף המדרגות וחיבקו אותי כשירדתי עוד תיק קטן ביד בצבע אדום כהה.
״היי בנות, מה אומרות?״ עשיתי להן סיבוב קטן והלכתי איתן לדלת כי אמרו שכולם מחכים לנו בחוץ.
״שזה מהמם, אני לא חושבת שראיתי אותך אי פעם עם לבן.״ נועה לא הפסיקה לבהות בבגדים שלי וצחקתי קצת.
״עוד מעט תראי.״ רוני מלמלה כשנעמדה ליד נועה. מה?
״מה זאת אומרת?״
״כלום.״
״או-קיי.״ מלמלתי בשקט ולאט ופשוט זרמתי עם זה.
״ליבי, ג׳קט.״ היליט כשראה אותי. לא, אני לא שמה ג׳קט, זה יהרוס לי את היופי של הבגדים, אין סיכוי.
״ממש לא.״
״אני לא מתווכח, את תקפאי מקור.״
״אבא דיי.״ לפני שנה כבר התרגלתי לקרוא לו אבא ולא רותם, הוא אהב את זה שהתרגלתי לזה יחסית מהר.
״יש לך מזל שזו היום הולדת שלך.״ נאנח ונכנס למכונית שלו.
הוא נסע עם רועי ואיתמר, אני נסעתי עם אמא, נועה ורוני.
רוב הנסיעה עברה בשתיקה נעימה ונוחה עד שהבנות החליטו לשגע אותי.
״יפה לך לבן פרינססה.״ החמיאה רוני ואמא שלי חיזקה אותה,
״כן ממש.״
״תודה?״ יותר שאלתי מאמרתי, ממתי הן מחמיאות לי ככה על הבגדים שאני לובשת? אולי כי לא לבשתי לבן כמעט בכלל? יותר נכון בכלל.
״והלק הלבן גם, הוא ממש מתאים לך.״ הרמתי את הידיים שלי מחיקי והסתכלתי על הלק המחריד, אני ממש לא אוהבת את הצבע לבן, זה בהיר ונוצץ לי מידי, אף פעם לא אהבתי צבעים חלשים בציפורניים.
״זה היה חד פעמי בגלל דניאל, אמא.״
״אני מקווה שתישארי עם הלבן, הוא יפה לך.״ מה יש לה היום?
״אמא מה עובר עלייך? את יודעת שאני שונאת את הצבע הזה.״
״כן הוא ממש הולם אותך ליבי.״ רוני התערבה ופניתי לנועה לעזרה, ״רוני מה? נועה תעזרי לי פה.״
״לא יודעת ליבי, זה באמת מתאים לך, אולי אפילו גם פרחים לבנים.״ אמלה מה עובר עליהן? איבדתי את הסבלנות כשצעקתי,
״טוב מה קורה פה?! מה אתן לא מספרות לי?!״ הן לא מפסיקות לרמוז וזה משגע אותי.
״כלום.״ אמרו כולן ביחד וגלגלתי עיניים, חזרתי לבהות בחלון עצבנית ובדקתי אם קיבלתי הודעות מדניאל.
הודעה אחת.
YOU ARE READING
My Princess - נסיכה שלי
Roman d'amourליבי נאלצת לעבור עם אחיה הגדול לפנימייה בתל אביב. ההורים שלהם לא השאירו להם כל כך הרבה ברירות. שם היא פוגשת חברות חדשות. חברים חדשים. חיים חדשים. הוא ראה אותה והתאהב, בלי לדעת על המשפחה שלה, על העבר שלה או על החיים שלה בכלל. היא ניסתה לברוח מהרגשות...
