פרק 𝟸𝟸 - עושים עליי חרם

846 30 0
                                    

נ.ק ליבי

עדיין כעסתי עליו אבל סלחתי לו.
אני שונאת את הילדה הזאת!! שונאת, אני התפוצצתי עליה שם פשוט, לא יכולתי לשתוק יותר. נמאס לי כבר. אם שתי השכבות לא היו שם הייתי שוברת לה את הראש. אבל לא רציתי שיהפכו אותי לטום בוי של בית ספר.
לא יודעת מה עבר עליי שחשבתי לחזור להורים שלי. כאילו אני עדיין רוצה אבל כן. אני פשוט חושבת שהם כבר פגעו בי בכל הדרכים שאפשר, אז לא יהיה להם דברים חדשים.
דניאל רוצה שאני אבוא איתו לבית שלו בסופש, אני אשקר אם אני אגיד שאני לא מתרגשת לפגוש את המשפחה שלו. אבל כשהוא אמר לי את זה הוא לא אמר לי בואי תכירי את המשפחה, הוא אמר לי בואי תהיי איתי בבית.

״בוקר טוב נסיכה, תתארגני יוצאים עוד חצי שעה.״ דניאל העיר אותי ונשק לראשי, הכרחתי אותו לישון בספה אתמול כי הייתי צריכה את המרחק הזה אבל אני די בטוחה שהוא עבר למיטה שלי באמצע הלילה.
קמתי מהמיטה ונכנסתי למקלחת, כשיצאתי ייבשתי את השיער שמתי קרמים, צחצחתי שיניים, לבשתי ג׳ינס שחור קצר עם חולצה שחורה עם שרוול אחד ונעליים לבנות (בתמונה).
סידרתי את השרשרת שאמא שלי קנתה לי ויצאתי מהשירותים.
לקחתי את התיק ויצאתי מהחדר, ירדתי במעלית וראיתי את החברים שלי כולל דניאל מחכים ליד האופנוע שלו.

״אני הולכת ליומיים עם דניאל למה הפכתם את זה?״ שאלתי באדישות, עדיין הייתי כועסת ולא התחשק לי לצחוק ולהנות עכשיו.
״תחייכי טיפה ליבי, אני אחשוב בסוף שאת לא רוצה לפגוש את המשפחה שלי.״ חייכתי את חיוך הכי מאולץ שהצלחתי לגייס והורדתי אותו כדי לחבק את כולם.
״ביי.״ אמרו והנהנתי אליהם.
דניאל כבר היה על האופנוע, תליתי את התיק עלי כמו שצריך והתיישבתי רחוק ממנו והחזקתי באופנוע במקום בו.
״תשמירי לי על האופנוע נועה!״ צעקתי, ושלחתי לה ולרוני נשיקה באוויר.
״ביי פרינססה!״ צעקו לי וחייכתי אליהם.
״תתקרבי ליבי.״ התעצבן דניאל והתחיל לנסוע.
״לא רוצה.״ סיננתי ונשענתי לאחור על הידיים.
״את באמת עדיין כועסת עליי?״ שימשיך להיות מתוסכל, זה מגיע לו.
המהמתי ככן והוא הגביר את המהירות, הוא עצבני אבל הוא לא יעשה תאונה, ואם הוא חושב שאני מפחדת מזה אז הוא טועה.
הוא כנראה ידע שאני לא מפחדת כי כשלא היו הרבה מכוניות לידנו דניאל נסע מהר ונתן ברקס מהיר ככה שאני החלקתי על המושב ונצמדתי אליו מהתנופה.
הוא לא נורמלי! מזל שלא היו מכוניות מאחורינו אחרת היינו עושים תאונה מאה אחוז.
״תינוק.״ מלמלתי אבל עדיין החזקתי באופנוע.
״אם לא תחזיקי בי אני יעשה תאונה ליבי.״ גלגלתי עיניים ולא זזתי. הוא עזב את האופנוע וניסה לתפוס את הידיים שלי, האופנוע התחיל לסטות לצדדים וצעקתי.
״בסדר! בסדר! אני אחזיק בך!״ צעקתי והחזקתי לו במותניים חלש, הוא השתלט על האופנוע ונסע לאט בכוונה.
״מניאק, תגביר את המהירות לא נוח לי.״ התעצבנתי אבל הוא האט יותר, שחררתי את הידיים ממנו ״בסדר הנה אני מגביר. תחזירי את הידיים למקום שלהן.״ צחק והגביר את המהירות אחרי שהחזרתי את הידיים שלי אליו.

My Princess - נסיכה שליWhere stories live. Discover now