נ.ק ליבי
התעוררתי לשקט נוראי, לא אהבתי שקט מאז שהייתי קטנה, תמיד כשהיה שקט בבית שניה אחרי היה אסון.
אבל את לא בבית ליבי. נכון אני לא בבית אבל אני עדיין לא אוהבת שקט.
הפסיקו לי הסיוטים מאז מה שקרה עם עילאי ולא הבנתי איך, בדרך כלל דברים כאלה גורמים לסיוטים להימשך אבל לא התלוננתי.
פקחתי לאט לאט את העיניים ואף אחד לא היה מולי, התרוממתי לישיבה וראיתי את דניאל.
מה הוא עושה פה? אח שלי באמת נתן לו להישאר איתי אחרי כל מה שהוא עשה לי?!
קמתי מהר לעמידה ונדחקתי לקיר כדי להתרחק ממנו הכי הרבה שאני יכולה.
הוא נעמד גם הוא אבל לא זז מהמקום.
הוא נראה כאילו לא ישן כל הלילה ורק השגיח עליי.
זה ניחם אותי באיזשהו מקום.
״לך מפה.״ אני לא יודעת אם ביקשתי או דרשתי אבל רק רציתי שילך.
״לא ליבי, תקשיבי לי קודם ואם לא תרצי אותי פה אני אלך.״ נענעתי את הראש לסירוב כמה פעמים ולא אמרתי דבר.
״בבקשה ליבי, אני לא אוהב להתחנן ואני עושה את זה בשבילך אז אל תגרמי לי לאבד סבלנות.״ אז עכשיו זו אשמתי? אני לא מבינה אותו לפעמים.
שישלוט על עצמו והוא לא יאבד סבלנות.
על מה הוא מתהפך עליי, לא רציתי להקשיב לו וזה זכותי אחרי מה שעשה.
״תלך דניאל.... תלך, בבקשה.״ לחשתי, חזרתי על המילה תלך כמה פעמים והוא התחיל להתקרב אליי.
״ליבי... את יודעת שאני לא אלך עד שלא תקשיבי לי.״ הוא ניסה לגעת בי אבל העפתי את הידיים שלו מהר ונדחקתי לקיר עוד.
״באמת? עד לפני שבוע התנשקנו ועכשיו את אפילו לא נותנת לי לגעת בך?״ הוא היה עצבני על כלום!! אני לא עשיתי כלום! הוא זה שגרם לזה.
״אתה איבדת את הזכות לגעת בי בשניה שדיברת עם עילאי,״ לא רק הוא יכול להיות עצבני, אני זו שיש לה סיבה להיות עצבנית ואני לא רוצה להקשיב לו.
״זה לא אני ליבי!!! אני לא אמרתי לו לעשות את זה!! למה את לא נותנת לי חמש דקות מזויינות להסביר לך!!!״ הוא צעק, הוא פשוט צעק עליי מול הפנים שלי.
עקפתי אותו מהר והתחלתי ללכת בקצב מהיר לדלת, בא לי ללכת לחדר שלי.
לפני שהספקתי להגיע לדלת הוא תפס לי ביד ומשך אותי אליו.
״לא יקרה ליבי. את תשמעי את מה שיש לי להגיד אם תרצי או לא תרצי, לא דיברת איתי שבוע בגלל איזה התקף עצבים מחורבן שהיה לי, אני לא מושך את זה יותר משכבר משכת.״ הוא ניסה למשוך אותי לחיבוק והשתחררתי ממנו במהירות.
״אני אתן לך את החמש דקות שלך ואחר כך אתה הולך מפה.״ הסכמתי, לא תכננתי להקשיב לו אבל כן תכננתי לא להישאר לידו יותר מעשר דקות.
״אני אלך אם תרצי.״
״תאמין לי שאני ארצה.״ הלכתי להתיישב על המיטה, כשהוא עומד שעון על הקיר מולי והוא התחיל להסביר.
״אני לא דיברתי עם עילאי, לא אמרתי לו שום דבר לגבייך ולא תכננ-״ קטעתי אותו באמצע כי שמעתי את אותו משפט כבר אלף פעמים ממנו, וזה מתחיל להימאס עליי.
״אתה מוכן להפסיק לחזור על אותו משפט אל-״ הוא קטע אותי בכעס אבל הצליח לרסן את עצמו מלצעוק עליי.
״תתני לי לדבר כבר ליבי.״ כל הזמן הזה שראיתי אותו לא הסתכלתי עליו פעם אחת בעיניים, כי לא רציתי לדעת שהוא אומר את האמת או לא.
כי אם הוא אומר את האמת אני יצאתי כלבה ולא הייתי סולחת לעצמי, מספיק קשה לי עם מה שהיה עם איתמר.
אבל אם הוא משקר, זה ישבור אותי לגמרי.
הוא הבין את השתיקה שלי כסימן להמשיך והתחיל לדבר.
״אני לא אמרתי למזדיין הזה כלום. באותו יום שבאת אליי הוא עף מהפנימייה, ואני מאמין שהוא ראה אותך בדרך אליי ושלח הודעה לחברים שלו שידברו על זה שאני עשיתי את זה כשהדלת של אותו מזדיין פתוחה.״ עילאי באמת ראה אותי כשבאתי ללכת לדניאל, והוא באמת התעסק בטלפון, לא שאני יכולה לשכוח את זה כי דיי התנפלתי עליו שם.
ואני לא חושבת שהגשתי תלונה עדיין.
דמעות החלו לזלוג מעיניי ועצמתי אותן חזק.
YOU ARE READING
My Princess - נסיכה שלי
Romanceליבי נאלצת לעבור עם אחיה הגדול לפנימייה בתל אביב. ההורים שלהם לא השאירו להם כל כך הרבה ברירות. שם היא פוגשת חברות חדשות. חברים חדשים. חיים חדשים. הוא ראה אותה והתאהב, בלי לדעת על המשפחה שלה, על העבר שלה או על החיים שלה בכלל. היא ניסתה לברוח מהרגשות...
