קמתי בסביבות אחת עשרה וחצי וחזרתי לעבודה, דניאל לא היה במיטה כשהתעוררתי והשירים פעלו, הם היו על ווליום נמוך כנראה כדי לא להעיר אותי והגברתי אותם כשהתעוררתי.
צחצחתי שיניים, שטפתי פנים וידיים וחזרתי לעבודה.
לקחתי את הבדים שכבר חתכתי ולקחתי אותם לשולחן, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתי חושבת על לגזור בדים ספייר אם יהרס לי.
בדיוק כשהתחלתי לתפור דניאל נכנס לחדר עם מגש ביד.
על המגש היו שני צלחות ושני כוסות נס קפה.
בצלחות היה אבוקדו, עגבנייה כתומה, חסה, ביצת עין, חלומי, קרואסון שכנראה היה ריק וכוסית קטנה שבתוכה יש חמאה.
הזזתי את כל הדברים הצידה ונתתי לו להניח את המגש.
״איזה נסיך.״ חייכתי כשהוא הניח את המגש ושם את הצלחת מולי יחד עם הכוס נס.
הוא הביא לעצמו כיסא והתיישב מולי.
״תודי לאמא שלך שסבלה אותי במשך שעה שאני מנסה להכין ביצת עין בלי לשרוף אותה.״ צחק והוריד את המגש לרצפה אחרי שהוציא את הצלחת והכוס שלו, יחד עם הסכו״ם שלנו.
״תודה.״ לא לאמא שלי, תודה לו. שהוא בכלל חשב על להכין לי אוכל.
״לאמא של-״ ניסה לתקן אותי אבל קטעתי אותו ״לך.״ הוא הרים את מבטו מהצלחת אליי ואמרתי שוב ״תודה דניאל.״ הוא חייך אליי והוספתי ״באמת, על הכל.״
״זה שטויות נסיכה.״ זה היה שטויות מבחינתו.
״זה לא. תודה שעזרת לי להתחיל עם כל העניין של העיצוב שמלות. ותודה שבכלל חשבת על לקום מהמיטה ולהכין לי אוכל גם אם אתה לא יודע.״ הוא חייך והזיז שערה שיצאה מהגולגול המרושל שלי ״אני אעשה הכל רק כדי לראות החיוך הזה נסיכה שלי.״ אני נשבעת שהייתי מאוהבת עד דמעות בגבר שישב מולי.
אני לא אוכלת בדרך כלל ארוחות בוקר אבל מאז שהתגייסתי האוכל היה במינונים נמוכים מאוד, אז התחלתי לאכול גם בבקרים כדי לשמור על בטן מלאה.
גם ככה הארוחות בוקר הם הכי נורמליות.
התחלנו לאכול בשקט כשהשירים ברקע, דיברנו מידי פעם והמשכנו לאכול בשלווה.
נהנינו מהחברה אחד של השניה, האוכל היה מושלם, אני בטוחה שאת הקוראסון הוא קנה מהמאפייה ממול לבית כי הטעם שלו כל כך מוכר לי, כל בוקר שאני יוצאת לבסיס אני קונה משם.
כשסיימנו לאכול דניאל לקח את הצלחות, הכוסות, המגש והסכו״ם וירד למטבח.
בזמן שעשה את זה חזרתי לתפור את השמלה, לקח לי קרוב לשעה וחצי לסיים לתפור אותה.
הרמתי את השמלה מהשולחן והסתכלתי עליה, בדקתי שכל התפרים במקומות הנכונים, לא בולטים מידי, והחלטתי למדוד אותה, היא עוד לא גמורה, חסר לתפור אליה את החלק השני של הפרחים והשרוולים אבל את התוצאה הסופית נעמה כבר תמדוד.
נכנסתי לשירותים, הורדתי את החולצה של דניאל ואת החזיה כי לא רציתי שיראו כתפיות ולבשתי את השמלה.
הסתכלתי במראת גוף שיש לי בשירותים והתפעלתי, השמלה פשוט מהממת, אמנם היא לא בול בגודל שלי אבל זה כי נעמה גבוה ממני והחזה שלה יותר קטן משלי.
״דניאל.״ יצאתי מהשירותים ונעמדתי מולו, פיזרתי את השיער כדי להיראות ולהרגיש כמעט כמו כלה אמיתית.
הוא הרים את מבטו מהטלפון ובהה בי.
״מה אומר?״ כיווצתי את פניי בציפייה כשלא אמר דבר, הוא נעמד והתקדם אליי.
הוא הזיז את השיער מפניי והחזיק בצד פניי, נשענתי למגע שלו כשאמר ״נולדת לתפקיד הזה.״ ונישק אותי.
״אז זה יפה?״ מצחו היה צמוד למצחי כששאלתי בחוסר ביטחון.
״זה מהמם.״ נישקתי אותו פעם נוספת לפני שחזרתי לעבודה ותפרתי את החלק השני.
את החלק השני כבר תפרתי על בובה שגם קניתי, שמתי את החלק הראשון עליה ומעל את החלק השני והתחלתי לתפור אותם ביחד.
הם היו באותם גדלים רק שלחלק השני היו גם שרוולים והם ׳הסתירו׳ את שאר המקום בו ממוקם עצם הבריח.
תפרתי ופרמתי כמה פעמים עד שהחלטתי שזה מושלם וסיימתי.
״סיימתי!״ צעקתי חזק כדי שכל הבית ישמע כשהמחט עוד היה בפי.
YOU ARE READING
My Princess - נסיכה שלי
Romanceליבי נאלצת לעבור עם אחיה הגדול לפנימייה בתל אביב. ההורים שלהם לא השאירו להם כל כך הרבה ברירות. שם היא פוגשת חברות חדשות. חברים חדשים. חיים חדשים. הוא ראה אותה והתאהב, בלי לדעת על המשפחה שלה, על העבר שלה או על החיים שלה בכלל. היא ניסתה לברוח מהרגשות...
