נ.ק דניאל
השתחררתי סוף סוף.
בארבע חודשים האחרונים ספרתי את הימים עד שנגמרו.
אמא של ליבי מתחתנת היום והלחץ בשמיים.
אהבתי את הארוס של מיכל, לא ידעתי מה לחשוב עליו לפני שליבי סיפרה לנו איך הוא טיפל בחובש המזדיין שרצה לסחוט אותה.
ליבי תפרה לאמא שלה את השמלה במשך כל השלושה ימים האלה ועכשיו היא תפרה את הפינישים של השמלה כשמיכל כבר לובשת אותה, השמלה הייתה יפה, לא מושלמת כי ידעתי שבאיזשהו מקום ליבי רצתה לתפור לעצמה את השמלה המושלמת, לחתונה שלה.
ליבי תפרה לפני חודש כבר ארבע שמלות, אחת לעצמה, שהיא הייתה אדומה.
לרוני שהייתה כחולה. לנועה שהייתה בצבע תכלת ולהילה שהייתה בצבע ורוד.
אמא של ליבי ישבה בסלון כששתי בנות עליה אחת מאפרת אותה והשנייה מעצבת את השיער שלה.
ואותו דבר על ליבי.
היא כבר הייתה עם השמלה שלה.
השמלה הייתה פשוטה אבל יפה בדרך שלה, היה לשמלה שסע ברגל והיא נעלה נעלי עקב שחורות.
אני חויבתי ללבוש חליפה שחורה לחלוטין בלי טיפת צבע.
עברה שעה וכולם היו מאורגנים.
היינו כבר באולם, אני וליבי הסתובבנו באולם ואמרנו שלום לאנשים שבאו, כשהגיעו אנשים מהצבא שהכירה היא התחבאה מאחוריי כי לא רצתה לעורר חשד אצל אנשים וחזרה כשהם הלכו.
״את לא חושבת על זה שהם יראו אותך מתחת לחופה עם אמא שלך נכון?״ היא שלחה אליי מבט של ׳למה לא נתת לי לחיות באשליה׳ היא הייתה צריכה להבין את זה בשלב מסוים.
״עד אז עדיף שיהיו כמה שפחות שאלות, שלא יחשבו בטעות שהוא מתחתן איתי.״ הצבא זה דבר עם הרבה מאוד שמועות, בין אם זה במבצעים ובין אם זה שמועה על מפקדת וטירון ששוכבים.
לקראת החופה ליבי התייאשה והתקשרה לאיתמר שיבוא להחליף אותנו עם רוני.
רגע לפני שהתחלפנו עם איתמר דור נכנס עם חברה שלו.
״היי גבר. לא חשבתי שתבוא.״ הזמנתי אותו כי הרגשתי שליבי תיתקע עם איתמר ואני אצטרך חברה.
״ברור שאני פה. בחתונה שלך אני אהיה, אז גם בחתונה של חמותך לעתיד.״ נתתי לו חצי חיבוק וליבי דיברה עם חברה שלו, נראה שהם הסתדרו מהמשבר האחרון שלהם.
״אני הולכת לשירותים מאמי.״ גל אמרה לדור, הוא נשק לראשה ״בסדר יפה שלי.״ אמר והיא הלכה, באתי להמשיך את השיחה שלנו כרגיל אבל ליבי קטעה אותי.
״אני מניחה שהפרחים עבדו? או שזו לא אותה אחת.״ דור צחק והסתכל עלייה כאילו היא המושיעה שלו ״זו אותה אחת, היא סלחה לי. אין עלייך.״ אני אצטרך להתרגל לחברות בניהם אני מניח.
״האמת תמיד עובדת.״ אמרה ליבי ובאה לידי, ״תחכה לה?״ דור הנהן והלכנו משם.
״אתה בא איתי לראות את הכלה?״ אתם לא מבינים כמה רציתי שהיא תהיה הכלה, אבל אין לנו זמן לזה עכשיו, אני צריך לסיים ללמוד.
הלכנו לחדר של מיכל וליבי לא הפסיקה לדבר איתה עד שהגיע הרגע של החופה, עמדתי מתחת לחופה יחד עם איתמר ורותם שחיכה למיכל.
ליבי ואמא שלה הלכו על השטיח הלבן שלובות ידיים.
ליבי עם השמלה האדומה שהיא תפרה ואמא שלה עם השמלת כלה שליבי תפרה לה.
עוד כמה שנים הצבעים יהיו הפוכים, אני ורותם נחליף תפקידים.
ליבי עזבה את אימה כשהגיעה לכניסה לחופה ובאה לידי.
רותם יצא מהחופה נעמד מול אשתו לעתיד, כיסה את פניה בהינומה והם נכנסו ביחד לחופה.
הרב בירך ולאחר מכן נתן לחתן לשתות מכוס היין, הרב העביר את הכוס לליבי כדי שתעביר לאמא שלה, בדרך ככל זה אמור להיות הפוך אבל סבתא של ליבי לא בדיוק עומדת.
איתמר נעמד ליד רותם והביא לו את הטבעות.
ורותם חזר אחרי הרב.
״הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל.״ היד של מיכל רעדה כל כך שליבי הייתה צריכה לעמוד לידה ולהחזיק לה את היד.
רותם שם למיכל את הטבעת ולאחר מכן חזר אחרי הרב פעם נוספת כדי לשבור את הכוס.
״אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.״ הרגל שלו עלתה וירדה בתנופה והכוס נשברה.
״אתה ראשי לנשק את הכלה.״ רותם הרים את ההינומה ונישק את אשתו.
כל הקהל צעק והשירים התחילו.
הם נכנסו לאולם וכולם התחילו לרקוד.
״אני הולכת לרקוד עם אח שלי דני.״ היא נישקה את שפתיי ונעלמה עם אחיה הגדול בין האנשים שלא הפסיקו לרקוד.
הבנות הלכו גם הן ואני ורועי נשארנו בשולחן.
״מתי אתה מתכוון להציע לה?״ שאל רועי כשהתקדם אליי עם שתי כוסות של יין.
״תאמין לי אם אני אגיד לך שאני לא יודע?״ הוא נענע את ראשו ושתיתי מהיין.
״ראו על הפרצוף שלך שרצית שליבי תהיה עם השמלה הלבנה ואמא שלה תהיה עם האדומה.״ זה ברור שאני רוצה להתחתן איתה, כולם יודעים את זה, אני פשוט רוצה לסיים את האוניברסיטה ולהספיק לחסוך כסף, כי אני מכיר את ליבי.
ברגע שנתחתן היא תרצה יותר ואני לא יודע אם אני יכול לתת יותר. אני רוצה אבל אני לא יודע אם אני מסוגל לתת לה את מה שהיא רוצה.
״אני רוצה, אבל לא עכשיו.״ הסתכלתי על כל האנשים שרקדו וחיפשתי את ליבי.
״היא לוחצת?״ לקח לי זמן אבל מצאתי אותה.
״לא, אבל יש לי הרגשה שיש בה קצת חוסר ביטחון לגבי העתיד שלנו.״ היא הייתה מול אח שלה ממש ליד אמא שלה והאבא החורג שלה.
״אתה רוצה?״ הם רקדו כמו משוגעים והחיוך לא ירד מפניה אפילו לא לשניה.
״אתה יודע את התשובה.״ סיימתי את היין ולקחתי עוד כוס ממלצר שעבר.
״אתה מתכנן להשתכר?״ האלכוהול כבר התחיל לעלות לי לראש ואני בטוח שעוד שתי כוסות אני כבר לא אראה טוב.
״אתה רוצה שאני אשאר פיכח?״ אני לא בן אדם של חתונות או מסיבות, אני שונא את כל האירועים האלה. אם לא ליבי לא הייתי בא לפה.
״רק אל תעצבן את חברה שלך בחתונה של אמא שלה.״ לא נראה לי שאפשר להרוס לה את המצב רוח.
YOU ARE READING
My Princess - נסיכה שלי
Romanceליבי נאלצת לעבור עם אחיה הגדול לפנימייה בתל אביב. ההורים שלהם לא השאירו להם כל כך הרבה ברירות. שם היא פוגשת חברות חדשות. חברים חדשים. חיים חדשים. הוא ראה אותה והתאהב, בלי לדעת על המשפחה שלה, על העבר שלה או על החיים שלה בכלל. היא ניסתה לברוח מהרגשות...
