השעה הייתה ארבע לפנות בוקר כשטיקטקתי בדלת שלו.
חידשתי את האודם, את הבושם והורד הכחול היה ביד שלי.
והייתי עם סרט לבן שהיה כתוב עליו ׳מלכת הנשף׳.
* כמה שעות קודם לכן *
נכנסתי עם שגיא לאולם וראיתי את הבנות.
״אתן מהממות!!״ צעקתי להן מבעד לשירים, נועה השאירה תלתלים ולבשה שמלה וורודה שהייתה ארוכה וצמודה כמו שלי. רוני הייתה עם בייביליסט ולבשה שמלה תכלת בהירה מאוד באותו סגנון.
אם כמה שהשמלות שלהן היו יפות, מה שדניאל קנה לי הייתה יפה יותר משל כולן.
״את מושלמת ליבי! תתחדשי על הכל!״ אז הן ידעו. כולם ידעו חוץ ממני, למרות שניחשתי.
הייתי איתן רוב הזמן ובחלק מהריקודים הלכתי עם שגיא.
שתינו, צחקנו אבל לא השתכרתי, והמחשבות שלי תמיד נדדו לדניאל.
עברו כמה שעות.
היינו מאושרות עד לשמיים, כבר שנה שתיכננו את הרגע הזה והנה הוא קורה.
הדיג׳יי עצר את המוזיקה ומישהי שהייתה נראת כאילו מתאים לה להיות במועצת תלמידים עלתה לבמה.
״אנחנו נחזיר את המוזיקה! אחרי שנפתח את השמות של מלך ומלכת הנשף ומצחיק ומצחיקת הנשף.״ צעקה וכולם הריעו, כולל אני למען האמת.
כשנכנסנו לאולם היה בצד מקום לרשום שם למלך ומלכת הנשף, ולמצחיק ומצחיקת הנשף.
״מלך ומלכת הנשף הם...״ כולם היו במתח, חוץ מאלה שידעו שלא יזכו.
ואז..
״ליבי ברגר ורפאל לוי!!״ הלם.
הסתכלתי על בנות לידי שקפצו משמחה ודחפו אותי לכיוון הבמה.
הייתי בשוק ומאושרת בו זמנית.
הלכתי עד שהגעתי לבמה ועליתי עליה.
רפאל היה לידי וכשהילדה הזאת שמה עלינו את הסרטים של מלך ומלכת הנשף והריעו לנו, לא חשבתי שאזכה ובכל זאת.
עשו לנו כמה תמונות וירדנו מהבמה כשאנחנו עדיין אחד ליד השני.
הקריאו את מצחיקי השנה, שני חברים טובים שלי האמת, תומר והילה, התחברתי אליהם מאוד השנה.
החזירו את השירים ורקדתי עם רפאל כמה שירים עד שחזרתי לשגיא.
לקראת שלוש וחצי חתכתי אחרי שלקחתי את כל המגנטים שעשו לנו ואמרתי ביי לבנות.
״ביי שגיא, היה לי כיף ממש תודה.״ הוא אמר לי ביי וחיבק אותי לפני שחזר לאולם.
לקחתי את הורד שהסתרתי והזמנתי מונית.
* עכשיו *
אחרי עוד כמה דפיקות הדלת נפתחה ודניאל עמד שם.
בלי חולצה ועם טרנינג אפור ונראה עייף.
כשקלט אותי הוא נהיה עירני יותר וסקר את גופי.
״זה היה ברור.״ מלמל כשעיניו פגשו את הסרט שעל גופי.
״מה היה ברור?״ שאלתי למרות שידעתי.
״שתהיי מלכת הנשף.״ חיוך קטן נפרש על פניי ושאלתי ״למה זה ברור?״ עיניו עלו עד שנעצרו בעיניי שהיו מאופרות והוא דיבר
״כי את מלכה, וגם אם לא הייתי שם אני יכול להבטיח שאף אחת לא הייתה יותר יפה ממך.״ הלב שלי פעם חזק יותר ממה שהוא אמור לפעום והחיוך שלי גדל עד שהגיע לעיניים.
״אי אפשר להתווכח על זה.״ עיניו ירדו בשניה לשפתיי אחרי מילותיי וצחוק קטן נפלט משפתיו.
״וכמובן שגם צנועה.״
״עם שמלה כזאת ועקבים כאלה מי תהיה יותר יפה ממני?״ הוא העביר את עיניו שוב על גופי ושם לב לשמלה שקנה ולעקביים וחייך לעצמו.
״עם עיניים כאלה ואופי כזה מי תהיה יותר יפה ממך?״ שאל כשעיניו עלו לעיניי פעם נוספת.
״אף אחת.״
״אף אחת.״ אמרנו ביחד ועיניו נצצו.
״אז?״ שמתי לב שהוא לא זז מהדלת מהרגע שהגעתי, לא בשביל לתת לי להיכנס ולא בשביל לצאת אליי, הוא לא רוצה להיפגע שוב.
זה לא יקרה שוב.
״אז...״ חזרתי אחריו בחוסר ביטחון ועיניי שוטטו על גופו.
״באת לגמור את זה?״ מה? לא! עיניי חזרו לעיניו כשאמרתי ״לא.״ בשקט ורגע לאחר מכן אמרתי ״באתי להתחיל את זה.״ בקול חזק.
הוא לא חיכה שניה, תפס בראשי והצמיד את שפתיו לשלי באגרסיביות.
הוא יצא מהבית והצמיד אותי לקיר ליד הדלת.
הפלתי את התיק לרצפה, עטפתי את עורפו עם ידיי בזמן שידיו משוטטות על גופי הלהוט.
בלי מילים הוא החדיר את לשונו לפי והעמיק את הנשיקה, שפתיו רבו עם שפתיי וידיו השאירו גל חום בכל מקום שנגעו.
״דניאל..״ התנשמתי והוא השתיק אותי בעוד גל של נשיקה.
״אני מצטערת...״ הצלחתי להגיד בין נשיקה לנשיקה.
״סתמי.״ נהם על שפתיי והשתיק אותי פעם נוספת בנשיקה.
הנשיקות נהיו אגרסיביות יותר ויותר, עם יותר תשוקה ויותר תוקפניות.
YOU ARE READING
My Princess - נסיכה שלי
Romanceליבי נאלצת לעבור עם אחיה הגדול לפנימייה בתל אביב. ההורים שלהם לא השאירו להם כל כך הרבה ברירות. שם היא פוגשת חברות חדשות. חברים חדשים. חיים חדשים. הוא ראה אותה והתאהב, בלי לדעת על המשפחה שלה, על העבר שלה או על החיים שלה בכלל. היא ניסתה לברוח מהרגשות...
