My Princess - נסיכה שלי

פרק 𝟻𝟷 - את רוצה להתחתן? זה לא ברור?

״משוחררים.״ כולם הנהנו והסתובבו בכוונה ללכת לחדרים שלהם.
חילקתי להם שמירות וממש לא התכוונתי להתווכח עם אף אחד על זה.

התכוונתי ללכת לחדר שלי אבל שון עצר אותי.
״המפקדת?״ בזמן האחרון התחיל להימאס עליי שקוראים לי ככה, אבל המזל שלי זה שרק החניכים שאני מפקדת עליהם קוראים לי המפקדת.
״כן שון?״ את שון לא יכולתי לסבול, בכל פעם שהייתי מביאה לו תפקיד הוא היה מתלונן ומוצא תירוץ, הפעם שמתי אותו בשמירה בשעה נורמלית אז אין סיכוי שהוא בא אליי עם תירוץ עכשיו.
אני לא יכולה לסבול את המחזור הזה רק בגלל שון, יש מלא חניכים מושלמים אבל שון הורס את כל המחזור.
״אני יכול לשאול אותך שאלה? היא טיפה גסה.״ זה לא שמיהרתי לאיזשהו מקום, אני סוגרת שבועיים, שוב.
״כולי אוזן.״ הסתובבתי אליו והצמדתי את הדפים עם כל מה שהייתי צריכה ללמד אותם ולהסביר להם היום לחזה שלי.
״יש לך חבר?״ מאיפה הוא נפל עליי עכשיו?
״כן.״ התכוונתי לסיים את השיחה ולהסתובב אבל הוא לא סיים לדבר.
״כמה זמן אתם ביחד? אני בטוח שאפשר למצוא פתרון ליבי.״ אלוהים רק צהריים והוא כבר עולה לי על העצבים. בדרך כלל אני מתעצבנת עליו רק לקראת הערב, שבר שיא.
״דבר ראשון עוד שבוע וחצי אנחנו שלוש שנים. ודבר שני, אתה קורא לי המפקדת, לא ליבי.״ במקרה שלו עדיף שלא יקרא לי בכלל, אני ודניאל אמורים להיות שלוש שנים ביחד אבל עם ההפסקה של השנה הזאת באמצע זה לא בדיוק שלוש שנים, שנתיים בלחץ.
אני בדרך כלל מחשבת לפי הילה, כשהילה עברה לפנימייה חודש אחרי אני והוא התחלנו לצאת רשמית. והילה עכשיו בכיתה יב׳ אז כן עברו שנתיים, אבל היו מלא משברים באמצע.
״המפקדת.״ הוא שוב עצר אותי כשבאתי לסיים את השיחה וכבר התפרצתי ״מה שון?!״
״אם לא היה לך חבר.״ אני נשבעת אם לא הייתי מפקדת והוא חניך והיינו בצבא עכשיו הייתי מעיפה לו סטירה.
״אבל יש לי.״ התווכחתי והייתי לחוצה לסיים את השיחה הזאת.
״כן, אני יודע. אבל אם לא היה לך?״ נמאס לי.
״שון אתה חניך! אני המפקדת שלך. אתה קטן ממני.״ קולי היה תקיף ויכולתי לשמוע על העוינות בקול שלי, הייתי בטוחה שהפעם הבאה שאדבר אני כבר אצעק.
״ואם לא הייתי חניך שלך?!״ הוא הגביר את הקול שלו ועיצבן אותי יותר. קצת כבוד למפקדים עליך!
״יש לי חבר שון! זה לא רלוונטי!״ צעקתי ולא טרחתי להסתכל אפילו לצדדים, אני לא יצאתי לא בסדר ולא יכולים להעיף אותי מהתפקיד בגלל שאני מנסה לדחות חניך שלי.
״אב-״ קטעתי אותו בכעס ״בלי אבל! יש לך משמרת עוד עשר דקות לך תתארגן. ואני לא רוצה לשמוע אותך מדבר על זה שוב.״ הוא שתק ונראה נבוך, יופי. הגיע הזמן שמשהו ישתיק אותו.
״זה ברור?״ שאלתי וחיכיתי שיענה, כשלא ענה שאלתי שוב ״שון. זה ברור?״ הוא הנהן ומלמל ״כן.״
״יופי.״ הוא לא הלך, למה הוא לא הולך?
״משוחרר.״ גלגלתי עיניים אחרי שהלך רק אחרי שאמרתי את המילה ׳משוחרר׳ הוא סתם ניסה לעצבן אותי.
ופאקינג הצליח.

הלכתי לחדר שלי ולפני שנכנסתי ראיתי את נעמה ואופל מחכות מחוץ לחדר.
לא היה לי מצב רוח לשאול למה הן בחוץ ומה אביב עשתה אז פשוט נכנסתי לחדר ״לא כדי ל-״ אופל עצרה את עצמה כשפתחתי את הדלת וראיתי את אביב ואלוהים יודע מי זה צמודים אחד לשני עירומים.
״אלוהים! אביב!!״ הזדעזעתי והרמתי את הדפים מול פניי כדי להסתיר את השדה ראיה שלי והסתובבתי.
לא הייתי צריכה להיות גאונה כדי לדעת מה הם עושים.
״ליבי! שיט!״ אם היא חשבה שאני מתכוונת לצאת אז היא חיה בסרט, שתזדיין איתו בחדר שלו.
״תתלבשו! עכשיו.״ שמעתי את המיטה זזה ואז צעדים עד שאביב אמרה ״השטח נקי.״ הסתובבתי וראיתי את שניהם לבושים.
״אביב! זה החובש של המחלקה! מה עובר עלייך?!״ הוא היה נראה נבוך וגירד בראשו, פאתטי.
״תגידי תודה. הוא רצה אותך! ואמרתי לו להסתפק בי כי את בחיים לא תסכימי.״ מה יש לאנשים היום?
הלכתי למיטה שלי, זרקתי את הדפים על המיטה והסתובבתי חזרה אליהם.
״תזדיין מפה, אין לי עצבים. ואת אביב, פעם אחרונה שאת מביאה לפה מישהו ומזדיינת איתו בחדר הזה! אנחנו לא צריכות לסבול את זה. את רוצה לשכב? לא פה!! נעמה שומרת להזכירך והיא לא צריכה לראות דבר כזה!! תלמדי לכבד!!״ הייתי כל כך עצבנית שלא עניין אותי אפילו שאני מדברת ככה למישהו שהוא ברמה גבוהה משלי בבסיס.
הוא יצא מהחדר והבנות נכנסו רגע אחרי.
״סליחה ליבי, וסליחה נעמה.״ מלמלה אביב ויצאה מהחדר גם היא, היא נעלבה ממני כאילו? אלוהים איזה קשה זה איתה.
מה עם אופל? גם את אופל היא השאירה בחוץ.
״יום קשה?״ שאלה אופל ועלתה למיטה שלה.
הנהנתי ונעמה התקרבה אליי, ״רציתי להגיד לך תודה ליבי, השמלה הייתה מושלמת לחתונה.״ היא חיבקה אותי ואמרתי לה שאין בעד מה.
אופל התיישבה על המיטה שלה ונראתה מבולבלת.
״את באמת מעצבת שמלות? חשבתי שזה סתם תחביב שלך.״ גם אני חשבתי בהתחלה, אבל מסתבר שזה משהו שאני ממש אוהבת לעשות, ורוב הסיכויים שאני אעבוד בזה.
תפרתי כבר כמה שמלות, לנועה ורוני, וגם לי.
לחברה שלנו מהפנימייה שגם היא התחתנה ותפרתי לשלושתינו שמלות, רוני רצתה כחול נועה רצתה שחור ואני רציתי אדום.
תפרתי פה ושם לכמה חברות טובות והשגתי קצת כסף.
הפכתי את החדר אורחים לסטודיו, תפרתי שם ואחסנתי בדים, אפילו עשיתי שם מקום צילום, מסך לבן ענק עם מצלמה איכותית ושם צילמתי את נועה ורוני כשתפרתי שמלות ורציתי שידגמנו לי אותן, לפעמים גם קראתי להילה ולאמא שלי.
״כן, אני תופרת שמלות, האמת שממש התפתחתי מהפעם הראשונה שעשיתי לנעמה.״ אופל אמרה שהיא רוצה שאני אתפור לה שמלה לחתונה של אח שלה.
אמרתי בסדר, הראתי לה עיצובים, היא בחרה שמלה שחורה שכבר תפרתי פעם אחת ואמרה שהיא תבוא אליי כשנצא הביתה ותתן לי לבדוק לה מידות, אמרתי בסדר ויצאתי מהחדר בכוונה ללכת לאביב.