״תקשיבי שקיבלת את אחד החדרים הגדולים במקום הזה״ אמרה נועה כשבחנה את החדר שלי.
אני יכולה להסכים איתה בכל זאת אני ואח שלי שילמנו המון כסף כדי שיהיה לנו חדרים איכותיים.
כן, אני ואח שלי שילמנו על הפנימייה, ההורים שלנו פשוט אמרו לנו לעוף מהבית לפנימייה והם לא הסכימו לשלם לכלום.
אז שילמנו עם הכסף שלנו. ובגלל שרצינו להרגיש מפונקים, שילמנו המון בשביל לקבל חדר כמו של בית מלון.
״עזבי אני חוזרת בי זה החדר הכי גדול במתחם, במתחם של הבנים יש בידיוק אחד כזה שמישהו קיבל אותו היום״
״כנראה אח שלי״ אמרתי והיא הנהנה, המתחמים של הבנים והבנות לא כל כך מופרדים, כל קומה יש מתחם בנים ומתחם בנות, הוא פשוט נעצר בשירותים. השירותים שלנו הוא כמו מחסום, אבל אפשר לעבור פשוט מהצד למתחם. אבל יש שם שתי שומרות מהצד של הבנות ושתי שומרים מהצד שלהם, שמאוד קל לראות אותם.
החדר הזה באמת ענק.
לפי מה שהמנהלת אמרה זה החדר היחיד שיש בו מקלחת ושירותים בתוך החדר.
רוב הבנות מתקלחות במקלחות משותפות אבל יש לכולם שירותים בחדר.
המיטת זוגית לבנה ממוקמת באמצע החדר ולידה ממוקם ארון לבן גדול עם מראה על אחד מהדלתות שלו.
על המיטה יש ארבע כריות שתיים גדולות ושתיים קטנות, עם שתי שמיכות אחת דקה ואחת פוך מפנקת.
יש טלוויזיה קטנה ממוקמת ממול המיטה שמוחזקת מהתקרה שכנראה יש בה רק נטפליקס ואני צריכה להתחבר.
הרצפה מכוסה בשטיח אפור כהה אבל זה נראה לי לכולם.
השירותים ממוקמים קרוב לדלת כניסה.
יש שידה קטנה עם כיסא ליד ממול המיטה.
והחלון שליד המיטה משקיף על הנוף הכי יפה שאי פעם ראיתי.
״כלבה, יש לך כאן מקלחת!! אני נדפקתי עם הבנות של הקומה!״ היא ממש צעקה עליי כאילו נפגעה מזה ואני רק צחקתי מהצד.
״אז אתם טחונים הא?״ היא שאלה וניגשה לפתוח את הארון.
המהמתי כי לא ידעתי איך לענות על זה בלי להישמע מתנשאת והלכתי אל המיטה עם המזוודות.
״טוב בואי נראה מה מסתתר במזוודות ונסדר את הארון.״ אמרה בהתלהבות, הסתובבה להרים את המזוודות על המיטה ופתחה אותן.
״פאק פרינססה, יש לך כאן יותר בגדים ממה שהיה לי כל החיים״ אמרתי לכם שיש לי המון בגדים, לקנות בגדים זה בין הדברים שאני הכי אוהבת לעשות.
כשאני עצובה מידי אני קונה בגדים.
כשאני שמחה מידי אני קונה בגדים.
כשאני משועממת מידי אני קונה בגדים.
כשאני עם חברות אני קונה בגדים.
בכל מקום שאני אהיה אני אקנה או אזמין בגדים.
״כן, הבעיה היא לסדר אותם בארון.״ נאנחתי בעייפות, לא שהיה לי ממה להיות עייפה, אבל אני תמיד עייפה.
היא הנהנה בזמן שהיא בודקת את הבגדים.
״טוב בואי נתחיל לעשות בגדים למעלה נעליים למטה, כי לפי הכמות של נעליים נזדקק לארון נוסף״ היא התחילה להוציא את הבגדים ולשים בארון. אני רק צחקתי על זה שהיא בהלם מכמות הבגדים והנעליים.
בקושי הצלחתי להכניס את הנעליים למזוודה, קימטתי אותם והרגשתי שאני הורסת אותם בתוך המזוודה.
YOU ARE READING
My Princess - נסיכה שלי
Romansaליבי נאלצת לעבור עם אחיה הגדול לפנימייה בתל אביב. ההורים שלהם לא השאירו להם כל כך הרבה ברירות. שם היא פוגשת חברות חדשות. חברים חדשים. חיים חדשים. הוא ראה אותה והתאהב, בלי לדעת על המשפחה שלה, על העבר שלה או על החיים שלה בכלל. היא ניסתה לברוח מהרגשות...
