*נקודת מבט של ליבי*
(שש שנים אחרי)
״כן הילה, זה מוכן.״ עם תמיר על הידיים שלי והמחשב מולי אני מנסה לשכנע את הילה שהכל יהיה בסדר והשמלת חתונה שלה תהיה מושלמת, היא כבר מושלמת.
״את בטוחה ליבי? אני ממש לחוצה.״ אוסקר התיישב לידי והתחיל לרחרח את תמיר, הכלב הזה רק גורם לו לבכות.
״כן הילה, אני אביא לך אותה היום למדידות.״ אני אביא היום את השמלה להילה רק בשביל שהיא תרד לי מהגב, נועה ורוני לא היו כל כך לחוצות כשתפרתי להן את השמלות חתונה. דניאל ירד במדרגות עם אוליביה ותומאס כשהם עדיין עם חלוקים והשיער של אוליביה לא מסודר.
״באמת דניאל? תארגן אותם כבר.״ תמיר התחיל לבכות ולוקה, הכלבה השניה הגיעה והתחילה ללקק אותו.
נו באמת.
קמתי מהכיסא עם תמיר בידיי והטלפון באוזן שלי.
תמיר כבר בן שנתיים, ציפיתי ממנו להפסיק לפחד מהכלבים שלנו.
״ליבי? את איתי?״ שמעתי את הילה מנסה להשיג את תשומת ליבי אבל כבר לא הייתי בשיחה.
הלכתי לדניאל שעזב את התאומים והעברתי לו את תמיר.
״איפה בן?״ שאלתי כשלא ראיתי אותו בשום מקום.
״מתארגן?״
״אתה שואל או אומר?״ הילה המשיכה לדבר בטלפון, ׳קח אותה ממני!׳ אמרתי לדניאל בשקט כדי שהילה לא תשמע והוא לקח ממני את הטלפון.
"כן אחותי הקטנה?"
דניאל התחיל לדבר עם אחותו ואני הלכתי לחדר של בן ותמיר.
כשנכנסתי ראיתי את בן יושב על הרצפה ומשחק עם חרוזים.
״לא, לא, לא.״ תפסתי אותו בידיי והרמתי אותו על המיטה שלו.
הוצאתי לו מכנס וחולצה מהארון שלו והתחלתי להלביש אותו.
מכנס שחור, וחולצה לבנה.
״קחי בחשבון שקר בחוץ!!״ בעלי צעק ברחבי הבית והוצאתי לו גם פוטר, הלבשתי אותו וסירקתי לו את השיער.
״אבא לא לקח אותך להסתפר אתמול?״ הוא היה אמור לקחת אותו להסתפר אתמול מה מנע ממנו?
״לא, אמא.״ הילד בן שלוש, מגיע לו תשומת לב מאבא שלו.
סידרתי לו את השיער שיראה כאילו הוא הסתפר.
בן הוא הילד שהכי דומה לאבא שלו, השיער הבלונדיני עם עיניים כחולות בהירות והפרצוף העצבני שיש לו מול כל בן אדם אפשרי חוץ ממני.
תמיר דומה יותר אליי, יותר לדוד שלו.
העיניים שלו ירוקות והשיער שלו חום וחלק. זה גם למה השם השני שלו הוא איתמר.
תומאס ואוליביה הם הראשונים והם בני חמש, תאומים לא זהים.
זהים אבל לא אותו מין.
הם שילוב של שנינו, עיניים כחולות כהות עם שיער בלונדיני כהה עם טיפה גוונים חומים.
הם עם בעיות עצבים וסלחנים בו זמנית.
הורדתי את בן לרצפה והחזקתי בידו ולקחתי אותו לסלון.
״אחד מוכן.״ אמרתי והושבתי אותו על הספה, דחפתי לו בובה לידיים והלכתי לרגע למחשב.
״גם השני!״ שמעתי אותו צועק ורגע אחרי הוא הגיע עם תמיר שהיה מאורגן והושיב אותו ליד בן.
״מה את עושה?״ הוא נעמד מאחוריי והניח נישקה על ראשי.
״סוגרת עסקאות עם כמה לקוחות.״ שלחתי כמה הודעות וסגרתי את המחשב.
התרחקתי עם הכיסא ונעמדתי מול דניאל.
״מתי את לוקחת חופשה מהעבודה?״ שאל וידו הושטה לבטן שלי.
״למה שאני אקח?״ ידו השניה הושטה לפניי והוא הניח נשיקה על שפתיי לפני שאמר, ״כי את בחודש שמיני.״ כנראה שאני אקח חופש רק כשאני אתחיל חודש תשיעי ואהיה שבוע לפני התאריך שהרופאים שיערו שאני הוליד את הילדה שלנו.
כבר בחרנו שם, עדן.
וכבר החלטנו שזו תהיה הילדה האחרונה שלנו.
״כבר עברתי שלוש הריונות נסיך שלי, אני אתמודד.״ פניו הרצינו והוא נענע את ראשו לסירוב.
״ממש לא אישתי, את מוציאה חופשת לידה השבוע. יש לך עובדות שיכולות לטפל בשאר הלקוחות שלך.״ הסתכלנו על הבטן שלי ודניאל התכופף לנשק אותה.
״בסדר, אני אוציא חופשת לידה. אתה בא להתארגן?״ הוא ידע שאני משקרת אבל הוא בכל זאת חייך ועלינו לחדר שלנו.
YOU ARE READING
My Princess - נסיכה שלי
Romansaליבי נאלצת לעבור עם אחיה הגדול לפנימייה בתל אביב. ההורים שלהם לא השאירו להם כל כך הרבה ברירות. שם היא פוגשת חברות חדשות. חברים חדשים. חיים חדשים. הוא ראה אותה והתאהב, בלי לדעת על המשפחה שלה, על העבר שלה או על החיים שלה בכלל. היא ניסתה לברוח מהרגשות...
