My Princess - נסיכה שלי

פרק 𝟸𝟶 - אני ולהיות בוגרת?

נ.ק ליבי

״בוקר טוב!!!״ מקהלה של ילדים צרחו לי בחדר ובלי לפקוח את העיניים ידעתי שזה המפגרים האלה שאני קוראת להם חברים שלי.
״עופו מפה! אני רוצה לישון!״ צעקתי כשפתחו את הווילונות והאור סינוור אותי.
משכתי את השמיכה מעל הראש והסתובבתי כדי שהגב יהיה מול השמש.
״קומי היפייפיה הנרדמת.״ ניסתה נועה ובאה למשוך את השמיכות
אבל החזקתי בהן חזק, ״תשחררי פרינססה.״ צחקה רוני בקול רם ועזרה לנועה.
כשהן לא הצליחו למשוך את השמיכות הן התייאשו והעבירו את האחריות לבנים.
״תעירו אותה אתם, אני עשיתי את זה במשך חודש.״ התלוננה נועה. הבנים צחקו וצל נעמד מעל השמיכות שלי.
״פרינססה? יש גלישה היום.״ הכריז רועי והרגשתי את האווירה בחדר משתנה.
״עכשיו ממש לא בא לי ללכת.״ נאנחתי והצטמקתי לכדור במיטה.

״דניאל.. תעיר אותה אתה אני צריך ללכת להתארגן.״ נאנח איתמר ובלי לראות את הפנים שלו ידעתי שהוא מתוסכל בגלל מה שהזכירו.
״סבבה, עופו מפה.״ הרגשתי שהוא מתיישב על המיטה ומחכה שכולם יצאו.
״ביי דנדי, תהנה בשהות שלך כאן.״ זו הייתה רוני, לא הייתי צריכה להסתכל כדי לדעת שהיא כנראה קרצה לו, הוא צחק ואז השתתק.
חייכתי לעצמי שרוני הצליחה להשתלב על כולם.

העפתי את השמיכות ממני כשהייתי בטוחה שכולם יצאו, חשדתי שיש משהו בין מיקה לדניאל ורק בשיעור גלישה הראשון נזכרתי בזה ומאז רציתי לבדוק את זה, ״תביא את הטלפון שלך.״ דרשתי, הוא היה נראה מבולבל אבל לא הביא לי.
גם אני הייתי מבולבלת אם חבר שלי היה פורץ מהשמיכות ומבקש את הטלפון שלי. אבל אני לאומתו לא מסתירה כלום.
״נו!״ זירזתי אותו אבל הוא עדיין לא הביא לי את הטלפון.
״למה? מה את צריכה?״ עיצבן אותי שהוא חוקר אותי, שפשוט יביא לי את הטלפון.
״לראות מה אתה ומיקה מסתירים.״ התעצבנתי והוא התאבן. ידעתי שהם פאקינג מסתירים משהו. לפי התגובה שלו זה משהו שאני לא צריכה לדעת.
״נסיכה.. זה כלום תעזבי את זה.״
״אם זה כלום אז תביא לי את הטלפון כבר.״ עכשיו כבר צעקתי כי זה ממש עיצבן אותי.
הוא הוציא את הטלפון שלו מהכיס והיסס לפני שהביא לי אותו, לקחתי אותו ופתחתי את הוואצאפ.
״ליבי...״ נשף בקול רם ואני חיפשתי את הצ׳אטים שלו ושל מיקה.
״תסתום את הפה!״ צרחתי כשכעס זורם לי בוורידים.
מצאתי את הצ׳אט שלהם, הוא קורא לה ׳יפה שלי׳.
ככה הוא קורא לה, יפה שלי!!
סובבתי את הטלפון כדי שהוא יוכל לראות מה אני רואה ופשוט צרחתי עליו.

״מה זה?! מה. זה.? למה אתה קורא לה ככה? למה...״ הקול שלי דעך ופרצתי בבכי מגעיל.
״היינו בקטע לפני חצי שנה בערך ליבי, פשוט לא שיניתי לה את השם.״ חצי שנה! חצי שנה עברה והוא לא שינה לה את השם.
״למה? זה הדבר הראשון שעושים כשנפרדים ממישהו!!״ צעקתי וקמתי מהמיטה.
״כי שכחתי מזה, את יודעת כמה זמן לא דיברנו?״
״כן, כמעט יומיים.״ לעגתי, רק לפני יומיים הם התכתבו, הזונה הזאת הציע לו לחזור להיות ביחד, הוא לא ענה לה, לפחות זה. התחלתי ללכת בסיבובים בחדר.
״אנחנו לא היינו בקשר עד שאת באת וחיברת בנינו שוב, ובשניה שרבת איתה שוב ניתקנו קשר. תאמיני לי כשאני אומר לך שאני לא מרגיש אליה כלום.״ למה אני מאמינה לו? למה אני פאקינג מאמינה לו!!!