פרק 𝟷𝟽 - תסתום ולך להזמין

1K 28 0
                                    

נ.ק ליבי

אחרי שנרגעתי נכנסתי למקלחת.
המקלחת לקחה לי שעה, כל כך הרבה מחשבות עם כל כך קצת תשובות.
ניסיתי, באמת שניסיתי, לקח לי חמש דקות עד שהחלטתי שאני לא אנסה את זה שוב לא משנה כמה יכאב.
ראיתי את המבט שלו, המבט העצוב שלו כשהוא הסתכל עלי במים.
הייתי בטוחה שאתחרט ולא אתן לו לראות אותי מתאבדת אבל היה קשה מידי.
בכיתי מולו, הארתי את הים עם פנס כדי שאוכל לראות לאן אני הולכת וזה עזר לו לראות אותי, הוא הסתכל עליי ושמע את הסליחה שלי, כאב לו והוא לא רצה לראות את זה.
ובסוף הוא גם הציל אותי. הוא נענע את הראש כשאמרתי סליחה, וגם בחשכה יכולתי לראות את הדמעות שירדו לו.
ועכשיו אני לא מפסיקה להאשים את עצמי שזה מה שעשיתי כמה ימים לפני היום הולדת שלו.
עד כמה אנוכית אני יכולה להיות? אני נוראית.
אני פשוט נגעלת מעצמי.

כשיצאתי מהמקלחת חיכתה לי פיג׳מה ארוכה ולבשתי אותה. יצאתי מהשירותים עם פנים נפולות וכאב ראש.
שתיתי, אני לא מכחישה, חשבתי שאוכל לסיים את זה עם שתיית יתר. אבל אז התחרטתי שחשבתי שאחי ימצא אותי ככה, הוא יהיה כועס יותר מאשר עצוב.
הוא לא רצה שניגע בדבר הזה שקוראים לו שתייה חריפה בגלל ההורים שלנו, אז ניסיתי את הים.
הלכתי לכניסה של החדר בכדי לחזור לחדר שלי ובידיוק מישהו נכנס.
דניאל.

״היי, היי, לאן את הולכת? את צריכה לנוח.״ דאג ונשמע מתוסכל, הוא הניח את ידו על כתפי והזזתי אותה במהירות כאילו שרפה אותי.
״אל תיגע בי! עשית מספיק!״ צרחתי ואיתמר רץ אליי מהמקום שהיה בו בחדר, ״היי מה קורה פה? לאן את הולכת אחות?״ שאל בקול עייף, התרחקתי מדניאל והתקרבתי לאחי, ״הוא... הוא
ש...לח  את עילאי!״ בכיתי לחזה של אחי ונצמדתי אליו.
״זה לא אני!! תאמיני לי כבר ליבי!״ התעצבן, ונשמע מיוסר, לא הסתכלתי לו בעיניים, לא יכולתי.
אחי נאנח, הרים אותי על ידיו ולקח אותי למיטה, הכאב ראש התחזק בגלל הבכי, אחי הניח אותי על המיטה וכיסה אותי בשמיכה.
״תנסי לישון אחות קטנה.״ ביקש והנהנתי בבכי, עצמתי עיניים ולאט לאט הבכי הפסיק ונפלתי לשינה.

אני מרגישה כאילו אני מכבידה על אחי וזה יותר קשה לי.

נ.ק דניאל

למה היא לא מאמינה לי? אני באמת לא מבין וזה מתסכל שהיא שונאת אותי בגלל שקר מחורבן!
״דניאל...״ נאנחה רוני בשקט והדמעות שירדו לה כשהצלנו את ליבי נפסקו, סימנתי לה עם הראש להמשיך וכך עשתה.
״אתה באמת לא עשית את ז-״ היא לא סיימה את המשפט כי איתמר ואני קטעו אותה. ״לא.״ ואיתמר המשיך.
״הוא לא עשה את זה רוני. והיא תשנא את עצמה אם תגלה שברחה ממנו כל כך הרבה זמן כי האמינה בשקר.״ הסביר והיא הנהנה, היא לא יכולה להתווכח איתו, לא כשהוא ככה נחוש להיות צודק.
הוא הסתכל עליי והנהנתי אליו בתודה, נראה שהוא היחיד שמאמין לי פה.

My Princess - נסיכה שליWhere stories live. Discover now